שו"ת מהר"ם בן חביב פד

משמע בהדייא דכיונו האומרים להודיעו אותו ענין שהיו יודעים הם, ותו דמה שאנו חוששים הוא באומר שמעתי שמת פ' או נהרג פ' דהם דברים כוללים אנו חוששים לקול הברה משום דכיון דאחרו פעמי מרכבותיו ולא הלך למקום חפצו ולא חור לעירו ולא נודע היכן הוא יוצא קול הברה מת פ' או נהרג פ' או טבע פ' אבל מי שאומר שמעתי שנהרג פ' בסייף או שחטוהו או טבע פ' שנהפכה הספינה ונטבעו כל אשר בספינה ולא יצא שא אשה פרטי הדברים הללו אינם נאמרים מכח קול הברה ולכן בכל כה"ג באומר שמעתי שנהרג פ' או טבע פ' אעפ"י שלא הגיד ממי שמע כיון דבאותה הגדה היו בה פרטי דברים לא חיישי' לקול הברה וכ"כ הרשד"ם סי' מ"ו סוף דף נ"ד ופ"מ ח"ב סוף סי' ז"ך וא"כ כיון דבנ"ד לא חיישי' לקול הברה מטעמא דאמרן מסתמא נמי לא חיישי' דהמגידים היו גויים וע"י שאלה ספרו דהרי כל חשש האחרוני' בשמעתי שמת פ' הוא בחשש שמא שמע קול הברה אבל לחוש שמא היה גוי וע"י שאלה סיפר זה לא נסתפק אדם מעולם וכן יש להביא ראיה ממ"ש בפ"מ ח"א סי' מ"ב דהא דחיישינן לשמע קול הברה היינו היכא דודאי יצא קול הברה אמנם אם לא נודע דיצא קול אנן לא נחוש דלמא יצא הקול כדי לפסול עדות הבא אחריו וכ"כ בח"ב סוף סי' ז"ך ודון מינה ואוקי באתרין דבשלמא אם בנ"ד היה אומר הגוי אמרו לי גויים אפשר דהיה מקום לחוש דלמא ע"י שאלה ספרו לדעת האימרי' דשאלה מגוי לגוי מזקת אבל בנ"ד דאמר אמרו לי מסתמא תלינן דישראלים הוו ואת"ל גויים הוו לא ספרו ע"י שאלה ואת"ל ספרו ע"י שאלה כיון דהיו שנים וספרו כמה פרטים וכיונו שניהם לענין א' מוכח דקושטא קאמרי וזה ברור

אך מה שעומד לפני ככותל הוא הספק הראשון דהמעידים הללו לא הגידו רק שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה קטנה ונהפכה וכו' ולא הגידו בעדות זה רק על שמו והגוי ששמע הוסיף על פי האומדנא ב' דברים הא' דאסלאן זה היה מנא אמון שנית דאסלאן זה היה יהודי וכיון דכן יר' לכאורה דאין עדות זה מספיק להוציאה מחזקת א"א אף מן התורה

, וכבר ראיתי אל הרב המורה הב' מאריה דאברהם יהיה בעזרו שעמד בספק זה בסגנון אחר וז"ל גם בכלל ספק זה יש לחוש כיון שזה הגוי הראשון נתוועד יחד עמהם ללכת יחד לאותו מקום וכשבא להשיגם על שפת הנהר בקשם שם ולא מצאם כיון שא"ל שם ששני יהודים נכנסו בספינה ונטבעו דן בדעתו שבודאי הם אלו שנתיועדו מקודם ללכת עמו ועל פי השפיטה הזאת אמר לרחמים א"ל שאסלאן ושותפו ירדו וכו' ואפשר דהנך אזלו לעלמא והני שא"ל שם אחריני נינהו וכבר מצינו למרן מהריק"א בתשו' דף ק"א על ההיא דאנה הנחת את חביב חברך שחשש שם חשש זה יע"ש גם מהריב"ל ח"ב סי' ט"ו על ההיא דצורי הנה שם בסוף התשו' נטה לחומרא משום חשש כזה יע"ש גם מהר"א ן' חנניה הובאה תשובתו בתשו' מורי הרב פני משה ח"ב סי' כ"ו גם מורי הרב שם סי' ז"ך חששו חשש כזה יע"ש וכמו כן בנ"ד יש לחוש לזה וכמ"ש עכ"ל

והנה כבוד תורתו הפליג להחמיר לחוש חששא רחוקה דהגוי שינה הדברים ששמע דא"ל שני יהודים והוא שינה לומר אסלאן ושותפו ואם היינו חוששים חששות כאלה בגוי מל"ת מפי גוי אחר מעולם לא היינו מתירים אשה על פיהם ואם מצאנו לחוש הוא דמוסיף על השמועה וכן היה