שו"ת מהר"ם בן חביב פג

עוד לכאורה היה נראה לספק בנ"ד דשמא המגידים הללו לגוי הזה היו גויים ומה שאמר הגוי וכאשר באתי על שפת הנהר וכו' אמרו לי שאסלאן הארוך ושותפו וכו' אם המגידים הללו היו גויים הרי כתב הריב"ש בתשו' סי' שמ"ז דגוי מל"ת מפי אחר לא מהני דגוי מל"ת חדוש הוא והבו דלא לוסיף עלה ואי משום הא לא אירייא דהרי הר"ן בתשו' סי' ג' ובעל ת"ה סי' רל"ט ופסקיו סי' רכ"ג ומהרי"ק שו' קכ"א הנך סרכין תלתא סברי דגוי מל"ת מפי גוי מל"ת דמהני ק"ו מאשה מפי אשה יע"ש וכן פסק מרן מהריק"א בשולחנו סעי' י"ו וכן פסקו כל האחרונים ותו דאפי' לדעת הריב"ש כשמספר הגוי מה ששמע מגוי אחר ובאותו הסיפור הוא מוכיח מתוכו דהוי מל"ת אפי' הריב"ש יודה כ"כ מהריק"א בתשו' דף ק' סוף ע"ג וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' ק"ד דף מ"ז ע"ג ובנ"ד מה שאמרו לגוי הזה שאסלאן הארוך וכו' מוכח מתיך הסיפור דהיה מל"ת וזה ברור ואין לחוש לחששא רחוקה דילמא הגוי שאל להם והם השיבו, חדא דהרב בעל תרומת הדשן סי' רל"ט ס"ל דאם שואל גוי לגוי שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מל"ת איברא דזו קולא יתירא והר"ן בהדיא סי' ג' חולק עליו בזה כמ"ש מר"ן בב"י דף מ"ג ע"א איברא דבתומת ישרים סי' קל"ד כתב מהר"ש סבע דע"כ לא אסר הר"ן אלא כששאל גוי לגוי בשם ישראל אבל שאלה דגוי לגוי אינה מזקת וגם חילוק זה אינו מחוור בעיני דמדברי הר"ן מוכח דשאלה דגוי לגוי סתמא מזקת, ומיהו בנ"ד אין לחוש לכל זה דכיון המגידים היו לפחות שנים שכן אמר אמרו לי אפי' תימא דהיא ע"י שאלה מגוי לגוי הדברים מוכיחים דקושטא קאמרי כיון דהיו שנים דדבר זר ורחוק לומר דשני גויים ספרו מעשה זה מכוונים זה עם זה בכמה רמזים דהיה אסלאן ארוך עם שותפו ונכנסו בספינה ונהפכה וכו' וכן יש להוכיח מדברי מרן מהריק"א בתשו' דף קי"ט ע"ב וז"ל ועוד יש הוכחה דקושטא קאמרי מפני שהיו שנים ואי לאו דקושטא לא היו דבריהם מכוונים זה עם זה וכ"ש בכל כך רמזים וכיון שכוונו כל דבריהם אפי' הודו ע"י יסורים מהימני עכ"ל ועיי' במשפט צדק ח"א סי' ו' דף ל"ה ע"ב

ובר מן דין בנ"ד אין לחוש כלל דהא הגוי הזה אמר אמרו לי שאסלאן ושותפו וכו' וכיון דלא אמר דהיו גויים ליכא למיחש דשמא היו גויים וע"י שאלה ספרו ואם חשש הר"ן סי' ג' דע"י שאלה סיפר היינו מפני שהמשיב היה גוי בודאי אבל גוי שמספר ואומר אמרו לי ולא הגיד אם האומרים היו גויים ליכא למיחש דשמא גויים היו דאפשר דמיהודים שמע וכ"כ מרן מהריק"א בתשו' דף קכ"א ע"א סוף סי' י"א יע"ש

וכן יש להוכיח קצת ממ"ש הרמב"ם פי"ג דין ט"ו וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פ' הרי זה כשר לעדות אשה וכ"כ מרן מהריק"א בתשו' סוף דף ק"ז דבאומר שמעתי שמת פ' ולא הגיד ממי שמע משיאין את אשתו איברא דהרשב"א בתשו' במיוחסות להרמב"ן סי' פ' ותרומת הדשן סי' רכ"ב כתבו על האשה ששמעה מת בעלה דאין משיאין אותה כיון דלא שמעה מפי עד אלא קול הברה בעלמא והריב"ל ח"ג סי' פ"ט כתב על ישראל שהעיד ששמע שפ' נהרג כיון דלא אמר ממי שמע אפשר דתלינן להחמיר דקול בעלמא שמע כיון דאמר שמעתי ולא פירש ממי שמע, וא"כ יאמר האומר דהך לישנא דנ"ד דאמר הגוי אמרו לי ולא פירש מי הם האומרים גרע טפי ודמי לשמעתי שמת פ' הא ודאי לא מסתברא כלל דבאומר שמעתי יש לחוש לקול הברה אבל באומר אמרו לי