שו"ת מהר"ם בן חביב פב

ועתה ארדה נא ואראה אם עדות הראשון הוא מספיק להתירה מן התורה ואח"כ נבקש לה מזור להצילה מתורת איסור דרבנן, והנה בעדות הר' רחמים דאמר לו הגוי אין כל היהודים שוים וכו' אמנם אסלאן הארוך מעירכם תנות נפשו שאותו היהודי היה מחזיק בדתו וכו' מכלל דבריו אלו שמעינן דעל אסלאן הארוך מנא אמון היהודי הוא מספר דנח נפשיה וידענו שמו ושם עירו וגם מכלל דבריו שמענו דאסלאן זה היה לו שותף ואם היה הגוי הזה הוא מעיד שראה טביעת אסלאן הנז' ושותפו אע"ג דאין כאן רק שמו דהיינו אסלאן ושם עירו דהיינו נא אמון דהרי קאמר לרחמים שהוא תושב נא אמון אסלאן הארוך מעירכם ויש פוסקי' דאומרים דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו ובשמו ושם עירו לא סגי מ"מ כיון דנתן סימן והוכחה דאסלאן זה היה ארוך והיה לו שותף כיון דאיכא שמו ושם עירו בצירוף ההוכחות דהיה ארוך והיה לו שותף סגי

וכן יש להוכיח ממ"ש הרמב"ם בתשו' על כלף שמת בדמשק והביאה הר"מ אלשקר סי' ס"ז והרח"ש בקונטרי' דף ל' ופ"מ ח"ב סי' ע"ה וז"ל נ"ל שאם יבואו עדים מן זפתא ויעידו שזה כלף בעלה של זו היה בנוני בקומה וזקנו שחור יכולה להנשא בזאת העדות לפי ששמו ושם מקומו עם אלו הסימנים שאינם מובהקים יספיקו בהודעתו לענין התרת עגונה וכתב משה עכ"ל. וא"כ בנ"ד אם הגוי הזה המגיד לר' רחמים הוא היה רואה טביעת אסלאן הנז' ושיתפו היינו אומרי' בפשיטות דיצתה מחזקת א"א מן התורה ולא נשאר עליה רק איסורא דרבנן דחוששים בטבע במשאל"ס שמא יצא למקום אחר

אמנם כיון דהגוי המגיד הזה הוא לא ראה טביעת אסלאן הנז' וסיים דבריו הגוי הנז' להודיע לר' רחמים מאין ידע דאסלאן הנז' נח נפשיה וסיפר והיינו אני והוא ושותפו וכו' וכאשר באתי על שפת הנהר וכו' אמרו לי שאצלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה ונהפכה הספינה על פיה ולא יצא מן הספינה שום אדם זולתי אשה א' וכו' הנה המגידים הללו לא הגידו רק על שמו דהיינו אסלאן והרי חסר כאן שם אביו ושם עירו והגוי הזה השומע לאו דינא גמר דכיון דשמע מהם סיפור הלז סבר על פי השפיטא והאומדנא דאסלאן הזה הוא האסלאן הארוך מנא אמון ועל פי האומדנא דדן בדעתו הוא מה שהגיד לר' רחמים דאסלאן נח נפשיה

ועוד רעה גדולה וחששא דלא הגידו המגידים לגוי דהיו יהודים ואפשר דמ"ש לו שאסלאן ושות' ירדו לספינה וכו' היה על אסלאן גוי דשם אסלאן הוא מצוי בין הגויים ואם הוכחה דעל אסלאן יהודי דברו חיישי' דשמא על אסלאן גוי היו דבריהם

וכן יש להוכיח מפ"ק דגיטין דף י"א בעדים החתומים על הגט ושמותיהן כשמות נכרים דחיישי' שמא נכרים הם יע"ש, ומצאתי בהרשד"ם סי' מ"ג שכתב וז"ל גם מה שהאריכו שאסלאן שאמר הרגלי לא היה על אסלאן ישמעלי האריכות בזה מותר דבהא שפיר מוכח דבאמלאן יהודי קאמר כיון שאמר בתחלת דבורו אזי נמסור לידכם הרוצח וכו' ע"כ. הרי בהדיא דהיכא דליכא הוכחה דעל אסלאן יהודי קאמר חיישי' דעל אסלאן גוי קאמר כיון דשם אסלאן הוא מצוי גם בין הגויים וחששא זו היא רבה בנ"ד, באופן דזה הגוי המגיד לר' רחמים הוסיף על פי האומדנא על מה ששמע ב' דברים הא' שם עירו והב' דהיה יהודי וכיון דכן יר' לכאו' דאין עדות זה מספיק להוציאה מחזקת אשת איש אף מן התורה: