שו"ת מהר"ם בן חביב פא

שדי נרגא בהלכות גדולות בהך שרייותא, וחזר הרב כמהר"ר מרדכי נר"ו לחזק את דבריו בכמה הלכתא גברוותא בברית כרותה, והרצה את דבריו לפני אריא דבי עילאי מקושט"ן דינא הנמצא כעת בארץ מצרים ה"ה הרב הדיין המצויין כמהר"ר אברהם ברודו וכו' המלא ברכת ה' מחדושי ראשונים גם אחרוני' מכמה מילי מעלייתא, והנה גם הוא כתב בידו החזקה מלא חפניו טיבותא והסכים עמו בשרייותא לענין הלכתא, אמנם נחלקו בקצת טעמים בגבורתא וחכמתא וש"ב שמעתתא, ושלח הרב כמה"ר אברהם נר"ו טופסי העדויות עם שני הפסקי' ליד מלכא ואלקפתא רופילא וריש גלותא, ה"ה אור עיני הרב המובהק כמהר"ר משה גאלנטי נר"ו וכתב אליו לחלות פני קדשו לגלות דעתו ולסיים מסכתא, ושם בדברי קדשו כתוב לאמר שגם אני אשנה פרק זה ואכתוב מה שיעלה במצודתי גירסא דינקותא, והגם שידעתו ערכי עלי שאיני כדאי לעלות במאמר קדישין שאלתא, ומה גם בנדון כזה בעי איניש לקנות שביתה ימים או עשור לאסוקי האי שמעתא ובעיא צלותא ואין לי פנאי מכמה סיבות ובפרט מעול הכבד עלי מעיון הישיבות ונוסף גם הוא טרדות צרות קהל עדתנו קהלא קדישתא, מ"מ אהבה דוחקת את הבשר להצטמק ולצמצם עצמי לנדד שינה מעיני להשיב אמרים וללקט מילתא, דאלבישייהו יקירא מספרי הקדושים דיהבו לן אלוותא אלוותא, למדלפא תיכלי אסוותא וריפתא מאורייתא קדישתא ובריך רחמנא מארי דהאי פיתא

ראשון לציון בעומדי על העדוייות תמהתי על ב"ד מקבלי העדויות איך לא הזכירו בדבריהם שבעל עגונה זו אשר אנו מבקשים להתירה היו בו הסי' וההוכחות שבאו בתורף העדוייות דהיינו דבעל אשה זו היה מתושבי נא אמון והיה שמו אסלאן והיה ארוך וגם היה שמן והיה לו שותף ושמו שלמה והיה קצר וגם היה רזה ושהיו מוכרים אלמוגים ושני השותפים הנז' נתעלמו דאת"ל דאסלאן בעל העגונה הזאת לא היו בו הסי' וההוכחות הללו מלתא דפשיטא דאינו בעלה של זו שאנו רוצים לדון עליה להתירה

וכבר אירע בכה"ג שנמצא ב"ד שקבלו עדות ששמעו מרוצחים שהרגו ליהודי יפה וקוסי ותפס עליהם מרן מהריק"א בתשו' דף קי"ג ריש סי' ח' וז"ל תמהתי על מקבלי עדות איך לא הזכירו בדבריהם שנפתלי זה היה יפה וקושי כיון שהרצחנים אומרים שהיהודי שהרגו היה יפה וקושי את"ל שנפתלי זה לא היה יפה וקושי פשיטא שנפתלי שהרגו אלו הרצחנים אינו נפתלי וכו' עכ"ל. אמנם כיון שהרבנים הנז' כתבו פסקי הוראה על פי העדוייות הנז' משמע ומוכרח שנתברר אליהם שכל הסימני' וההוכחות הנז' בעדוייות היה באסלאן תושב נא אמון אשר אנו מבקשי' להתיר את אשתו, ויש ראיה לזו בתשו' הריב"ל ח"ב סוף סי' י"ב על ב"ד שיריץ דשלחו עדות, שקבלו מפי יהודי ששמע מגוי א' שנהרג פ' ולא כתבו בקבלת עדות אם העיד דהיה הגוי מסל"ת או ע"י שאלה סיפר כתב דלא חיישי' לב"ד טועי' ומסתמא שאלו אם היה מל"ת וכ"ש שידענו שהב"ד הם ב"ד יפה יודעי דעת ומביני מדע וראש הדיינים הוא מהחכמים המובהקי' וכו' יע"ש וכ"כ הר"א ששון סי' ד' והר"ש הלוי דף נ"ח ופ"מ ח"א סי' מ"ה וסי' ג"ן יע"ש, וכמו כן אני אומר דכיון דהרבנים המאורות הגדולי' כתבו להתיר על פי העדויות הנז' מלתא דפשיטא הוא דהעמידו הדבר על בורייו וידעו בבירור שכל הסי' וההוכחות הנז' היו באסלאן תושב נא אמון בעל עגונה זו אשר אנו דנים עליה להתירה ועליהם אני סומך ואין להאריך בזה: