שו"ת מהר"ם בן חביב עט

ונדונייא אך מחמח שהיא מכחשת ואומרת שבדק עצמו ונשען על ביתו ולא עמד בזה היא נאמנת מדרב המנונא כיון דידעה דמשקרא ומעיזה היא נאמנת ויש לה יתרון הכא שכיון שסוף סוף מודה שלא קרב אליה יש לה כתובה ונדונייא אך שלא תתבע כתו' בדינא דרב המנונא דגם שם אם תובעת כתובתה אע"פ שמעיזה ואו' גרשתני אינה נאמנת את זה נלע"ד לקיים תשובת הרא"ש, גם הטור הגם שכבר יישבנו לעיל גם בזה ניחא ודו"ק גם במה שהקשה הח' השלם י"א לבעל מ"ץ מפני שרצה לחלק דדוקא התם משום שאינה מעיזה וכו' והקשה עליו דאיפכא מפליגנן וכו' והעתקנו לשונו לעיל נ"ל דל"ק מידי דכוונת הרב הנ"ל לו' כיון שלא מצינו סברת הרא"ש ז"ל מפורשת גבי האומרת מת בעלי ורוצים אנו לו' שיהיה דעתו כאשר כתב בדין האומרת גרשתני וכיוצא לזה קא' דיש לבעל דין לחלוק ולו' דיפה כחה כשאומרת גרשתני וכיוצא במציאות שמעיזה שקי"ל חזקה אינה מעיזה וכו' וזו שמעיזה ודאי דקושטא קאמרה וגדולה חזקה כההיא דסוקלין על החזקות ולהכי נא' בזו שתטול כתובתה משלם והוא דעת הראב"ד והטור דפליגי אהרמב"ם ז"ל משא"כ באומרת מת בעלי דאינה נאמנת לגבי אסור אלא מדרבנן מטעם מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכו' בזה נאמר דלא תטול אלא עי' כתובה לבד ולא נעלם מהרב הנ"ל שיש סברה להפך שים להקל יותר באומרת מת בעלי שאין מי שיכחישה אבל כוונת הרב לו' שכיון שיש צד לו' בהפך ולא נפלאת היא מקצת פוסקים כמ"ש א"כ אין לדון ולו' ולהכריח דהרא"ש ז"ל יסבור בדינא דאו' מת בעלי כמו שרצינו שסובר בפ' בדין האומרת גרשתני כיון שיש צד לחלק וזה פשוט, [ע"כ נמצא]: סימן ה' שאלה על עגונה אחת שנתקכלו עליה ו' עדויות עדות א' העיד הר' רחמים שריקי שפגע בגוי א' והתחיל הגוי מאליו ואמר לו אין כל היהודים שוים כי פ' ופ' ופ' אוכלים ממאכלינו ומבשר שחיטתינו וקונים מן השוק ומביאים אלינו ואנחנו מבשלים להם ואוכלים אנחנו יחד אמנם אסלאן הארוך מעירכם תניח נפשו שאותו היהודי היה מחזיק בדתו שלא היה אוכל ממאכלינו ולא טועם תבשילנו ומשאו ומתנו באמונה על האמת והיושר, והיינו אני והוא ושותפו עמו בשוק פ' ורצינו לעבור בנהר אני והוא למקום פ' והיה באותו היום רוח סערה ואני היה לי איזה עסקי' בשוק והם הקדימו וירדו לספינה וכאשר באתי אני על שפת הנהר לעבור ואלך לאותו מקום פ' אמרו לי שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה קטנה ונהפכה הספינה על פיה ולא יצא מן הספינה שום אדם זולתי אשה א' שאחזה בקרני הפרה והיא לבדה יצאה

עדות ב' בפנינו ב"ד העיד הר' נסים עתרותי וז"ל באנו לעשות שבת באחד הכפרים אני ושמואל ג"אבלי ובאנו לבית יהודי א' לעשות שם כבוד שבת ולא מצאנו לבעל הבית בביתו ואמרתי לשותפי מאחר שאין האיש בביתו אין רצוני לעשות שבת בחברת נשים וביני ביני בא הבע"ה מדרכו לביתו ושאלנו בשלומו וישבנו לדבר דברים ריקים ואמרנו ישתבח שמו ית' שכמו זה היום היינו עם אסלאן ענה היהודי הבע"ה ואמר זאת השבוע מצאתי ערל א' בקהוא וסיפר עליהם ואמר שראה ב' יאודים א' שמן וא' רזה המסבבים בעיירות שהיו כאן והם ירדו לספינה וקם עליהם רוח סערה ונהפכה הספינה והרזה תכף ומיד נטבע ולא נראה והשמן ירד ועלה