שו"ת מהר"ם בן חביב עח

אפי' שתזכיר כתובה הדין עמה וזה נ"ל פשוט ונראה לי להביא ראיה אעפ"י שלדעתי הדבר פשוט שהנה בתוס' ס"פ הבא על יבמתו כתבו וזל"ל כן מצאתי בתשובה י' שפסק ריצב"א על אשה שהיתה טוענת על בעלה כי אין לאיש גבורתו והאיש היה טוען כי היה לו גבורת אנשים וכו' דלא מהימנא מדרב המנונא כיון שהיתה תובעת כתובה, והיכא שהודה הבעל שאין יכול לבעול וכו' צריך ליתן גט וכתיבה וכו' ע"ש דפשט דבריו מורין דבמודה הבעל אפי' תובעת כתובתה הדין עמה וכופין וכו' ויתן לה עי' כתו' ונדוניא דבשלמא שם בהאשה האומרת מת בעלי שאנו או' שאם הזכירה כתובה לא תטול ולא תנשא דילמא משקרא ומפני הכתיבה או' שמת בעלה או שמא נתנה עיניה באחר שינשא עמה מפני כתיבתה וממונה אבל כשמודה הבעל שאין לו גבורת אנשים כדבריה אפי' תובעת גיטה וכתובתה תטיל וכיון שהדבר כן וברור בעיני א"כ אם דברי הרא"ש ז"ל הוא במודה הבעל למה קא' דתטול כתובה אם אינה תובעת כתובה דוקא והא אסיקנא דבמודה אפי' שתובעת גיטה וכתובתה תטול וזו קשה מן הראשונה שהקשינו מלשון נאמנת והטור ז"ל בחכמתו כשם שהשמיט תיבת נאמנת והעתיק תורף התשובה ולא אות באות גם השמיט זה שלא הזכיר בדין זה שטוענת שלא בא עליה כלל ומשמעותו שהוא מודה כאשר כתבנו לא הזכיר שצריכה שלא תתבע כתיבה רק כתב בקצור שתטול עי' כתובה ונדונייא ולא תו' ולא הזכיר והתנה לו' שזהו דוקא כשלא תבעה כתובתה כשם שהזכירו בדין האשה האומרת מת בעלי שם ובסי' זה בעצמו שם למעלה בסמוך כשאומרת שאינו יורה כחץ לאחר ששהתה עשר שנים כתב שם ואפי' שהתה י' שנים אם תובעת כתובתה או שיש לחוש וכו' אין כופין יע"ש אלא דבריו בחכמה דלמטה דאיירי בדבר שהבעל יכול להכחישה כגון שלא בא עליה בעלה כלל ובעלה מודה לה אז הדין עמה דתטול כתובה וגט אפי' תובעת כתיבתה ודו"ק, אך דברי הרא"ש ז"ל שגבו ולכן הרב מוהרלנ"ח ז"ל הסכים דסמי הא מקמי הא אך אנן לית בחולין לאסוקי הכי

ולכן הנלע"ד הוא דודאי ס"ל להרא"ש כתשובה בתרייתא דכיון שהבעל מכחישה לא תטול אפי' עיקר כתובה, ובהך תשובה קמייתא ק"ק דאי הבעל מכחישה מלבד הסתירה עם הברייתא כנז"ל עו' ק"ק שהיל"ל הבעל מכחישה ואם מודה ק' מה שהקשינו לעיל ותו שהיה לו לפרש שהבעל מודה לכן נראה שהיא באה לטעון שמחמת היותו סריס אינו יכול לבוא עליה ובזה השיב הרא"ש שאין עניינו לכאן שהסריס יכול ליזקק לאשתו אך אינו מוליד אך אם טענתה שאינו איש ואינו נזקק לה ועדיין היא בתולה ר"ל שטוענת שבודק עצמו ועושה כל טצדקי ליזקק לאשתו ואינו יכול לה ולכך עדיין היא בתולה, והוא מודה שלא בא עליה ושעדיין היא בתולה אך מכחיש שאינו מחמת חולשה אך שאין לבו פנוי וחושב מחשבות או בתורה או במלאכה וכיוצא ומכחישה במה שאומרת שבודק עצמו ועושה השתדלותו ואיננו אלא שהוא אומר שמעיקרא לא קרב אליה ולא עשה השתדלות ולעולם שהוא גבר בגוברין, ובזה פוסק הרא"ש ז"ל שכיון שאינו מכחישה בעיקר הדבר ומודה לה שעדיין היא בתולה אע"פ שיש הכחשה ביניהם במציאות גובה עי' כתובה ונדונייא ולא תוס' ודוקא שלא תתבע כתובה שאם תתבע אין לה גט ולא כתובה, ועל האמת שאלו היתה מודה לדבריו שלא קרב אליה אך שאינה יודעת שהוא מחמת חולשה שאיננו איש ישען על ביתו ולא יעמוד אז היינו אומרים יעשו דרך בקשה וכיוצא ולא היינו כופין אותו לגרש גם לתת לה כתובה