שו"ת מהר"ם בן חביב עז

קמייתא כיון שמה שכתב בקמייתא דגובה עי' כתובה ונדוניא היא סברת הר"ן וסיעתו ראוי שתהיה סברת הרא"ש הכי וא"כ יפה דיבר בעל מ"ץ

אך לכאורה על הראשונים אנו מצטערין הוא הרב מוהרלנ"ח ז"ל דבשלמא לגבי תשובות הרא"ש ז"ל אנו אומרין סמי הא מקמי הא אך מה נדבר ומה נצטדק לגבי רבינו יעקב בנו בעל הטור ז"ל הביא בסי' קנ"ד תשו' הרא"ש האחרונה שכיון שהוא מכחישה אין לה עי' כתובה ולא נדוניא, ואחר זה בסמוך הביא תשובת הרא"ש בטוענת שלא בא עליה כלל ופוסק דעי' כתובה ונדוניא יש לה והוא כסותר את הראשונה משמע דס"ל להטור ז"ל דידע במיליה דאבוה דלא סתרן אהדדי, ודוחק גדול לו' דגם בס' הטור נסמי קמייתא מפני בתרייתא כאשר הכריח הרב מוהרלנ"ח בתשובות הרא"ש גופייהו כי אין לך דוחק גדול מזה ואין הדעת סובלתו, ועלה בדעתי יישוב לזה ואח"כ זכיתי ומצאתיו בהרב מוהרלנ"ח הנז' לכן נכתבהו ע"ש ומאחר שנע"ד נוסיף על דברי רבינו פרחים ופטורי ציצים, והנה בדף מ"ד סוף ע"ד הביא סתירת תשובות הרא"ש אהדדי וגם סתירת הטור בנו שהביא סברא זו אח"ז וסותרת זא"ז כתב על זה זל"ל והיה עולה על דעתי לומר דבכאן מדבר כשהבעל מודה (ולהכי יש לה עי' כתובה ונדונייא, ולעיל איירי במכחישה כמ"ש בפירוש) כדי שלא יסתר הרא"ש מיניה וביה אבל א"א לומר כן שהרי כתב בזאת התשובה נאמנת וכופין להוציא ואם הבעל מודה לה מה שייך לו' נאמנת אלא בהכרח נראה דהדר ביה הרא"ש ז"ל בבתרייתא ממאי דפסק בקדמיתא ומספקא לן הי ניהי בתרייתא עכ"ל ואח"כ בסוף הפסק הכריח דסמי בתרייתא מקמי קמייתא כיון דבסברה קמייתא קאים הר"ן וסיעתו דתטול כתובה ונדונייא, ומעתה ותאורנה עיני דלגבי הרא"ש דכתב בלשונו נאמנת גם מצד אחר שאזכיר לקמן דמשמע מיניה דלא איירי כשהבעל מודה א"כ מוכרח לו' דתרוייהו איירי כשהבעל מכחישה ומוכרח לו' דסמי הא מקמי הא אבל בלשון הטור לשין הזהב לא הביא לישנא דנאמנת ולא דבר המכריע דאיירי במכחישה אלא הביא עי' הדין דבטוענת דלא בא עליה בעלה כלל תטיל עי' כתובה ונדוניא ויכולין אנו לו' בהרווחה דאיירי דהבעל מודה ואשמועינן דתטול עי' כתובה ונדוייא דוקא ולא תוספת אפי' דמודה לה והשמיט מהתשובה לישנא דנאמנת וכיוצא דהוה משמע דאיירי במכחישה, וא"כ אליבא דהטור ז"ל ס"ל כסברת אביו דבמכחישה לא תטול כלום, ובמודה הבטל תטול עי' כתובה ונדונייא דוקא והגיה בתשובה השנייה לו' דנאמנת א"נ דלאו דוקא נאמנת דמשמע דיש מי שמכחישה אלא נאמנת מלשון ותקטתיו במקום נאמן מלשון חזוק ר"ל יפה דברה והדין עמה דתטול עי' כתו' ונדונייא ולפי"ז הדרא קושיין להרב בעל מ"ץ דמכל זה מוכח דבתרייתא עי' ואין לה כלום אעפ"י שיכולה לינשא, אך הרב מוהרלנ"ח ז"ל בדבריו האחרונים בסייעתיה דס"ל דקמייתא עיקר וגובה עי' כתובה ונדונייא וא"כ יפה דיבר בעל מ"ץ

שבתי וראה דהך תירוצא דסמי הא מקמי הא לית בחולין והוא פלאי, ואם נאמר כדהוה ס"ד מעיקרא וכאשר יישבנו בסברת הטור בקמייתא דהרא"ש ז"ל איירי במודה הבעל ולישנא דנאמנת נדחקהו והאהבה דוחקת אגרא דכלה דוחקא אך ק"ל טובא דאם הבעל מודה שלא בא עליה כלל ואין לו גבורת אנשים א"כ לדעתו שאפי' שהיא תובעת גט וכתובה תטול עי' כתובה ונדוניא וכופין אותו לגרש שמאחר שהוא מודה בכל דבריה