שו"ת מהר"ם בן חביב עו

שהאשה שא' מת בעלי נאמנת ונותנין לה כתובתה ע"פ, ונדונייא ותו' אינה גובה אא"כ כתובתה בידה עכל"ל גם הביא הח' הש' הפוסק י"א דמדברי הרא"ש ז"ל מש' דס"ל הכי ואעתיק לשונו לשון חכמים מרפה לבאר דעתי בהם וזל"ל גם מתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' ה' על טוענת בבעלה דאינו איש דנאמנת וכופין אותו על פיה לגרשה יש להוכיח כן שכתב וז"ל ועיקר התו' מגבינן ממדרש כתו' כשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי גם נדוניא שהכניסה לו וכו' ומכאן רצה להוכיח במשפט צדק דסבר הרא"ש דבמדרש כתו' נכנס גם נדוניא א"כ גם באשה שאנו מתירין אותה לינשא על פיה או על פי עד אחד תגבה כל נדוניתה אם לא שנאמר דדוקא התם כתב משום דאינה מעיזה וכו' מה שאין שייך לומר בנ"ד וכן יראה דעת הריצב"א דאיתא בתשובת דשייכי לה' אישות פרק י"ו דתגבה הנדוניא מטעם מדרש כתי' זהו כללות דבריו עיין תשו' ריצב"א בתוספת ס"פ הבא על יבמתו יע"ש ואיכא למידק במה שרצה להוכיח מתשו' הרא"ש הנז' דמצינו תשו' אחרת להרא"ש סותרת לזו בכלל הנז' סי' י"א וז"ל על טוענת לבעלה שאינו איש וכו' ואם תובעת גט ולא כתו' יגרשנה ולא יתן לה כתובה כההיא דרב האשה שאמרה גרשתני דנהי דמהימנא לגבי נפשה להפקיע ממנו איסור א"א מטעם חזקה דאין אשה מעיזה וכו' מ"מ אין לב"ד כח להוציא ממון כיון שעומד וצווח שלא גרשה ולא דמי לאשה שאמרה מת בעלה שגובה כתו' על פיה דהתם אין צרה מכחישה ומספר כתו' נלמוד וכי' כיון שעומד וצווח שגבורת אנשים יש לו אין כח לב"ד להוציא ממנו ממון ע"כ וכ"כ הטור סי' קנ"ד דנאמנת לו' אין לו גבורת אנשים וכופין אותו להוציא אבל לא יתן כתו' ויש לה תו' דאיהו כתב בכלל הנז' סי' ה' דממדרש כתו' מגבינן כתו' ונדוניא אף בטוענת אין לו גבורת אנשים והאשה שאמרה לבעלה גרשתני ומה שהיה נר' לי לתרץ בזה בדוחק דמ"ש בתו' ש"ו סי' ה' הוא מדברי הרשב"א כדמוכח שם מדבריו וליה לא ס"ל הכי אלא כמ"ש בסי' י"א אך דברי בעל משפט צדק צ"ע ובפרט במה שרצה לחלק דדוקא התם משום דאינה מעיזה וכו' דאדרבא איפכא הוא דמפלגינן דהיכא דליכא לבעל המכחיש לה והיא נשאת ע"פ דאמרה מת בעלי או על פי עד אחד יהיבנן לה כתו' ונדוניתא דמספר כתו' נלמוד מה שאין כן היכא דאמרה גרשתני או אין לו גבורת אנשים והבעל מכחישה דהיא נאמנת להפקיע איסור א"א ואין כח לב"ד להוציא ממון וצ"ע עכ"ל החכם השלם י"א

ואשתעשע בפה קדוש דמקשי ליה להרב בעל מ"ץ דאדמייתי ראיה מתשובת הרא"ש ז"ל חדא דקא' דמגבינן כתובה ונדוניא הלא מצינו דבאמרה קא' דאין לה אפי' עי' כתובה, קושיא זו קדמוהו רבנן קדישי גואלו הקרוב הרב מהרלנ"ח ז"ל סי' ל"ג הקשה סתירה זו וכתב בדף מ"ה ריש ע"ג וזל"ל ולענין הכתובה נלע"ד שראוי לפסוק שתטול עי' כתובה ונדוניא כדברי הר"ן ז"ל שכתבתי ועם היות כתב הרא"ש בתשובה דאין לה כתובה כיון שהוא מכחישה ומן הראוי הוא לפסוק כמותו כיון שהוא ספק בממון והעמד ממון על חזקתו דמספיקא לא מפקינן מיניה עכ"ז כיון שהרא"ש ז"ל עצמו כתב בתשובה אחרת אותה הסברא ולא ידענא הי בתרייתא וכל בעלי החידושין כתבו כן שיתן כתובה ראוי לסמוך ולעשות מעשה ע"פ עכ"ל הנה מה טיב ומה נעים שבעל מ"ץ שפט בצדק והוכיח במישור כפי מה שהכריע הרב הגדול מוהרלנ"ח ז"ל דסמי בתרייתא מקמי