שו"ת מהר"ם בן חביב עה

וזה דבר ברור לא יכחישנו כל אשר לבו ישר הולך והגם שהביא שם הרב הנ"ל ראיה ממהרי"ק ז"ל בשרשיו שהביא בהני תירוצי דהתו' דתירוץ א' עיקר הרב מהריק"ו ז"ל הנז' רב גובריה לומר הכי מדעתו אך לא להביא ראיות מהגאונים הנז' מהתו' והמרדכי והרא"ש ז"ל דאותם הגאונים ז"ל לא דברו אלא בתרי לישני דאתמרו בתלמוד לא בשני תירוצים ולהכי לא הביא שום ראיה מהראיות שהביא הרב הנ"ל כי אם סברת עצמו

אך לא אכחד שאיפשר דבכאן בהני תרתי תירוצי דהתו' תי' א' עיקר מצד אחר לא ממה שנשנה בראשונה כי אחר האחרון אני בא ואחרון אחרון חביב רק ממה שראיתי שבפ' נערה בדבור שכתבנו לעיל הזכירו בתחלת דבריהם תי' זה הראשון ולא נזכר השני אע"ג דגם את הראשון דחאוהו מצד אתר אבל משמע דלענין דינא הוה משמע להו תירוץ הא' לעיקר

וזאת שנית דהנה שם שם בהאשה שלום אחר דיבור הזה שהביאו הני תרתי תירוצי כתבו דבור אחר המתחיל ב"ה או' תנשא ולא תטול וכו' ותימא וכי נחלקו על הלל רבם שהיה דורש מ"ך בפ' המקבל וכו' יע"ש ומאי קא מקשו התו' מתחלה לא זכרו ב"ה ס' מ"ך אך כשהזכירום ב"ש וא' והלא מס' כתובה נלמוד כבר חזרו והודו לב"ש מכח רבם הלל שהיה דורש מ"ך ודוחק עצום הוא דקושייתם הוא לפי הקס"ד שלא היו חוששים למ"ך כי זה אינו ובודאי נראה ששכחו מ"ך שכן ראינו שכשא' להם ב"ש והלא מס' כתובתה נלמוד תכף חזרו והודו לדבריהם ואם מתחלה היו זוכרים וכד"ז לא היו חוששים דלא הוו דרשי מ"ך כדס"ד דבעלי התו' מה חדשו להם ב"ש והלא מס' כתובתה והיה להם לו' והלא הלל רבכם דריש מ"ך אלא ודאי דלא אסיקו אדעתייהו מ"ך ואח"כ כשא"ל והלא מס' כתובתה חזרו והודו א"כ מאי קשיא להו לתוס' ז"ל להכי נראה שהדבר ברור דדבור זה השני סמוך לדבור א' דתירצו בתירוצם הא' דלעו' ב"ה לא דרשי מ"ך ולא חזרו כי אם מכח ק"ו אך כשיש מ"ך לחודיה כפי מה שפירשנו או כפי פשטן של דברים מכל מקום לא דרשי מ"ך ולהכי הקשו ותימא וכי חולקים על הלל רבם שהיה דורש מ"ך לחודיה ותירץ ר"י דהאי מ"ך הוא לכשתנשאי וכו' דריש אפי' הלל ולהכי פה איפשר שלא חזרו אלא מטעם ק"ו ועל האי לישנא דמ"ך הוא דאמרו שם בפרק האשה מאן שמעת להו דאית להו מ"ך ר"ל האי מ"ך דדרשי לה אלא ב"ש דביה לא חזרו אלא מטעם ק"ו ודו"ק נמצינו למדין דעושין עיקר מתי' הא' כמ"ש מהריק"ו ומהר"י הלוי ז"ל אך לא מטעמייהו

ואגב אורחין אודיע דמדי עלותי אל הר סיני הוא הרב מהר"י הלוי הנ"ל לחזות בנועם ראיותיו שהביא לחדש דלעולם תירוץ א' עיקר וראיתי כל ראיותיו אחת אל אחת בשרשן וכבר כתבתי דעתי המחלקת אחת מהנה הוא דבמרדכי פי"א דכתובות כתב שם דר"ת ז"ל סובר דכל היכא דאיכא תרי לישני הא' עיקר וז"ל בשרשיו ואע"פ שכתב ר"ת דכל היכא דא' הוי טפל לגבי לישנא קמא הכא הלכתא כלישנא בתרא חדא דאיהו גופיה לא אתברר ליה שהרי לא היה משביע שבועת היסת היכא דליכא דררא דממונא עכ"ל ודבריו אינם מובנים כלל אך אעיר אוזן המעיין דליעיין בתוספות בשבועות פ' שבועת הדיינין ד"ה מאן דמתני אסיפא וכו' מ"ש שם משם ר"ת ז"ל ויובן הדבר בנקלה ולא אאריך כיון שאינו מענייננו ובפרט שהדבר מבואר שם וק"ל, אסקינן דמדברי התו' גובה הכל, גם מדברי הטור ז"ל בסי' ק' הכריח הח' השלם הפוסק ז"ל דס"ל דגובה הכל שכן כתב בפירוש שם