שו"ת מהר"ם בן חביב עד

ז"ל מתחלת דבריהם על הכל עי' כתובה ונדוניא, ואח"ך הביאו ס' כתובה לעי' כתובה לחוד וע"י זה אזלת פרכת הק"ו וחוזרין לעי' דבריהם דתטול כתובה ונדוניא ואפי' תו' מכח הק"ו שנתחדש ונתחזק אך במקום שאנו באים עליו מכח ס' כתיבה אינו אלא לעיקר כתובה לחוד, ופירושנו במשנה הוא להרמב"ם והרמב"ן וסיעתם ובעלי התו' בתירוצם השני אך הרב הנמוק"י לא ס"ל דאהני לן הק"ו דאי הכי למה לית לה תוספת כיון שאין מי שיכחישה וגם לפי פי' האחרונים בדבריו אפי' נצ"ב אין לה אלא ודאי דלא אהני לן ק"ו ולא חזרו כי אם מטעם מיך לחוד, זולת אם נאמר פירושנו הראשון שבראשון דכוונת הנמוק"י ז"ל לו' דמטעם מ"ך לית לה אלא עי' כתובה כי לזה הביאו המ"ך אך לעולם מטעם דע"י זה אזלת פרכת הק"ו אה"נ דתטול הכל ויסוד דבריהם הוא ללמדנו דכשלא יש אלא טעם מ"ך אינו אלא לעי' כתובה ודי בזה

היוצא מהנמשך אליבא דידן דלכולהו תירוצי דבעלי התו' ראשון גם שני גובה הכל מכח הק"ו, גם אליבא דהרמב"ם והרמב"ן והה"מ והר"ן, ואפי' הרב הנמוק"י כפי פי' אחר שפי' בדבריו, ואליבא דהרבנים האחרונים ג"כ סברי הכי מכח תירוץ ראשון דבעלי התו' דחזרו ב"ה מכח הק"ו א"כ גובה הכל אם היא תפוסה דיכולה למימר קי"ל כתי' א' דמכח ק"ו חזרו והם הביאו ראיה דלעולם תירוץ הראשון שאומרים בעלי התו' הוא עיקר והביא ראיות לזה הרב מהר"י הלוי ז"ל שם בסי' י"א מדפוס קטן וזל"ל מ"מ מוכח שפיר דהתו' ס"ל טפי כתי' הא' שתירצו דמטעם ק"ו חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש כיון שהביאוהו ראשונה דלשון בתרא טפל לעולם ללשון הא' וכמו שכתבו התו' בעצמם בפ' שבועת הדיינים בד"ה מאן דמתני אסיפא וכו' וז"ל וקצת נר' להשביע, דאיכא דאמרי הוא טפל ללשון א' ע"כ וכן כתב הרא"ש ז"ל בפ"ק דר"ה דלשון בתרא טפל ללשון א' גם המרדכי כתב כן בשם ריב"א בפ"ק דע"ז, ומהר"ם כתב דרבינו תם סובר דכל היכא דאיכא תרי לישני הא' עיקר והיא בהגהות מר' פי"א דכתובות יע"ש וא"כ כיון שהביאו התו' ראשונה התי' הא' משמע דס"ל טפי דחזרו ב"ה מטעם ק"ו ולא מטעם מ"ך עכל"ל והביא דבריו הנז' בקצור החכם השלם הפוסק הי"ו, ואני תמיה על ראיות הרב הנ"ל דלמעיין בכל המקומות שרשם נראה דהדבר שקול דאיכא מ"ד א' עיקר ואיכא מ"ד אחרון עיקר ובפרט בהרא"ש בר"ה יע"ש ובר מן דין אחרי המחילה מהרב הנ"ל לא הביא ראיה כלל כי הפרש רב ועצום יש בין תרי לשני דאתאמרו בגמ' וא' איכא דמתני לה אסיפא ככל המקומות שרשם הרב הנ"ל בשרשן בגמ' דאז נאמר דאיכא דמתני הא' עיקר כמ"ש הרא"ש בר"ה פ"ק וזל"ל וריב"א כתב דבכל דוכתא הלכה כלישנא קמא שהוא דברי המרובין אבל איכא דאמרי היינו י"א והן מועטין עכל"ל משמע דוקא כלישני דאתאמרו בתלמוד כי אינם מחמת קו' אלא חלוף גרסאות דאיכא דמתני לה אריסא ואיכא דמתני לה אסיפא בזה אמרינן דלישנא קמא עדיף דהם המרובים ולישנא בתרא הם יחידים מועטין דקאמרי הכי אבל גבי תירוץ פוסק א' או בפי' התו' דאתו לתרוצי קושיא דאיכא בתלמוד ומתרצים שני תירוצים אדרבא מנהג המעיינים לו' דמשום דאיכא איזה קושי שיוכל הדוחה לדחותו אם יראה אבל בס' הוא קושי להכי מתרצים תי' ב' שהוא יותר מרווח ואם יש נפקותא בין הב' תירוצים נעשה עיקר מהשני א"נ שלא להוציא מהמוחזק והכי דייקי לישנייהו דכל המקומות שרשם הרב הנ"ל דקא' בכל א"ד דאיכא בתלמודא דר"ל דוקא בתלמודא לא לגבי הפוסקים דאתו לתרוצי איזה קושיא