שו"ת מהר"ם בן חביב עב

לסברא זו נמצא בהרא"ם ז"ל ובמהר"י קולון ז"ל ובמשפט צדק יע"ש וזה מוכרחים אנו ליישב סברת הרמב"ם ז"ל מיניה וביה מדין אומרת גרשתני והוא מכחישה לאומרת מת בעלי ודו"ק, גם במהר"י הלוי ז"ל בסי' הנז' וידעתי שרבים בתורה יחלקו עלי במה שפירש' בדברי הנמק"י והר"ן עכ"ז לגבי מה שפי' בדברי התו' לעי' נ"ל שכוונתי להלכה ודברי הרמב"ם ז"ל אזלי בשיטת התו' כפי מה שפירשתים

ועוד נפרש דברי הנמוק"י ז"ל ע"פ מה שנפרש סברת הרמב"ן ז"ל דלכאורה קשין דבריו מיניה וביה כאשר נתעורר בעל משפט צדק ז"ל והחכם השלם הפוסק ז"ל דהנה הרב המגיד ז"ל הביא בריש פי"ו משם הרמב"ן ז"ל דכל דיני כתובה על נצ"ב והביא ראיותיו וגם הר"ן ז"ל הביא דבריו בריש פ' אעפ"י יע"ש, ושם בספי"ו הנז' בדין האומרת גרשתני הביא דברי הרמב"ן ז"ל שמסכימים. לדברי הרמב"ם ז"ל שאין לה אלא עיקר כתובה ולא תוספת ואצ"ל נצ"ב ע"ש מטעם דמ"ך אינו אלא לעי' כתובה יע"ש וה"ז נגד דבריו דקא' דנצ"ב דין עיקר כתובה להם ממש, זו קשה מן הראשונה דקא' דאין לה תוספת ומכ"ש נצ"ב דמשמע דנצ"ב גריעי מתוספת דקא' דאין לה תו' ומכ"ש נצ"ב דמשמע דנצ"ב גריעי מתו' דקאמר דאין צריך לו' נצ"ב והלואי היה משוה אותם אלא דקא' דגריעי ובריש הפ' קא' דנצ"ב הם בגרם המעלות דעיקר כתיבה ומביא כמה ראיות לזה

וראיתי בדברות קדוש מדבר הוא החכם השלם הפוסק נר"ו כתב ע"ז זל"ל ואי לאו דמסתפינא מגדולת הרב המגיד והר"ן ז"ל הוה אמינא דלפי שיטת הרמב"ן ז"ל גם במ"ך נדונייא בכלל והרמב"ן לא מיעט ממ"ך אלא תוס' כמבואר בלשון הרמב"ן שהעתיק הה"מ ז"ל אלא דאני מבטל דעתי כיון שרצו לו' דלהרמב"ן ז"ל כיון דכתב בכתובה אינה גובה ממ"ך כ"ש נצ"ב, וכן האחרונים ז"ל תפסו במושלם דלדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל דנצ"ב ותוס' אינה גובה ממ"ך אלא ע"י כתובה עכ"ל ודברי פי חכם חן ואני אבוא אחריו ומלאתי את דבריו ואשים שלום דלא יהיו מנגדים הה"מ והר"ן ז"ל המה הגבורים אך דברי האחרונים שגבו מני ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא ולא אבוש מאחר דדברי הראשונים היושבים ראשונה לא יהיו חולקים, ואומר דמ"ש הה"מ ואין צ"ל נצ"ב אין הדברים כמשמען כאשר הבינו הרבנים האחרונים ז"ל אלא דבריו לפני פנים קיימי וקרא נדרש לפניו ולפני פניו וזהו הצעת דבריו ולענין גביית כתיבה הכריע הרמב"ן כדברי ר' והטעם מפני מ"ך כשתנשאי וכו' אבל בתוס' לא שאין בו מ"ך אלו דבריו ז"ל וכדעת רבינו, ופי' ואצ"ל נצ"ב שכ' דברים הללו חוזרין למ"ש שתגבה הכתובה ע"ז קא' דאפי' דלא הזכירו נצ"ב אצ"ל דנצ"ב הם יותר מוחזקין בחזקת האשה ואינם צריכין למ"ך כיון דהנעלת להו מבית אביה עדיף מחוב דעלמא ואינה נקראת שמוציאה מהבעל ולזה לא הזכיר הרמב"ן ז"ל אלא התוספת דוקא כיון שהוא מכחישה לא כתב לא ע"מ כן אבל נצ"ב אפי' דליתנהו בעינייהו חוב גמור אינון גביה והרי במתני' דנפל הבית עליו ועל אשתו קראו עיקר כתובה דוקא בחזקת יורשי הבעל אבל נצ"ב ר' יוחנן קא' דהם בחזקת יורשי האשה ור"א קא' יחלוקו א"כ כיון שאני או' דתגבה עי' כתובה מכ"ש דאצ"ל נצ"ב והרי המורדת אפי' דינא דמתיבתא שהביא הרי"ף ז"ל והובא בהרא"ש כלל מ"ג סי' א' דהכי נהוג יע"ש בעי' כתובה אין לה ונצ"ב תטול אפי' שאינן קיימין יע"ש אע"ג דאנן לא קי"ל הכי לראיה מיהא אהנייא לן, בפרט שהרא"ש ז"ל כתב דדינא הכי והכי נהוג יע"ש

ולא מבעיא אליבא דהרמב"ן ז"ל דס"ל דנצב