שו"ת מהר"ם בן חביב עא

דהריטב"א וסיעתו לא אטפל עצמי כעת עד שנפרש דברי התו' לע"ד, ואימר לע"ד דהן אמת דמ"ך אינו אלא לעיקר כתיבה כסברת הריטב"א וסיעתו אך בנדון זה דאומרת מת בעלי תגבה הכל מטעם הק"ו כאשר נפרש דכשהביאו הק"ו רצו לו' שתגבה הכל בשלמות כמ"ש האחרונים הנז"ל וכשב"ה דחי הק"ו באו' והלא מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה ע"פ איפריך הק"ו א"כ כשחזרו לו' והלא מס' כתובתה נלמוד וכו' וכיון שמכח מ"ך לחודיה גובה עיקר כתיבה א"כ אזלא לה פרכת הק"ו דכשנא' אחין יוכיחו נאמר מה לאחין שאינם יורשין כלום תאמר באשה שנוטלת ממ"ך עיקר כתובה וכיון שגובה עיקר כתובה ראוי שתגבה הכל לא ממ"ך אלא מכח הק"ו נמצא דלפי תירוץ זה השני ס"ל דב"ה דרשי מ"ך לחודיה ואהני לן שתגבה עיקר כתובה ובתר הכי הדרינן לק"ו כיד שתגבה הכל דפרכת הק"ו אזלא לה נמצא דגם לפי תירוץ השני גובה הכל מטעם ק"ו ולא יש הפרש אלא שבתירוץ הא' לא דרשי מ"ך לחודיה כלל זולת כשיש ק"ו ונ"מ לההיא דשומרת יבם וארוסה דהוא אליבא דב"ש דוקא ולפי תי' השני ב"ה דרשי מ"ך לחודיה וההיא דשומרת יבם וארוסה הוא כב"ה נמי ובמשנתנ' לגבי עיקר כתובה במ"ך לחודה היתה גובה אך כדי שתגבה הכל צריכין אנו לק"ו וע"י מ"ך נתחזק הק"ו ואזלה לה הפרכא אשר היתה בק"ו ודו"ק, גם זה ידעתי שהוא דלא כדעת האחרונים ז"ל דס"ל דהתו' בתי' השני ס"ל דדרשי ב"ה מ"ך לחוד ולא הק"ו כלל ועם זה הולידו דאינה גובה כי אם ע"י כתובה ומה שפי' בדברי התו' הוא הנכון לע"ד, וזה נ"ל שהוא דעת הרמב"ם ז"ל שכתב שם בפי"ו האשה נאמנת לו' מת בעלי תנשא וכו' ומתנאי כתובה שאם תנשא לאחר אחר מותו תטול כל מה שכתב לה בכתובתה וכו' ע"כ דמלשון כל מה שכתב לה בכתובתה נראה שכולל הכל גם נדונייא ותי', והאחרונים הרבנים הנז' שלשתן דחו דקדוק זה ופשט זה כדי להשוות דעת הרמב"ם והריטב"א וסיעתו שא' בפירוש שאינה גובה אלא ע"י כתיבה, אך מאחר שהשוינו דעת הרמב"ם ז"ל עם מה שפירשנו בדברי התו' די בזה צדקו יחדיו ופשט המשנה מסייענו ומה שפסק הרמב"ם ז"ל גבי האשה שא' גרשתני שאינה גובה אלא עיקר כתובה הוא מטעם אחר שנפרש בס"ד, ודברים אלו לע"ד מצודקים: אך עוד אוסיף לו' דגם הרב הנמק"י שהביא דברי הריטב"א משם רבו ז"ל, והר"ן ז"ל דמפשט דבריהם משמע דאינה גובה אלא ע"י כתובה משום דמ"ך אינו אלא לעי' כתובה נ"ל דכוונתם לו' דמטעם מ"ך אינו אלא לעי' כתובה וזהו מ"ש בלשונו דמדרש כתובה זה אינו אלא לעי' כתובה ר"ל דמ"ך אינו אלא לעי' כתובה ונ"מ כשלא יהיה אלא מ"ך וכההיא דגרשתני דהגם שיש ק"ו נמי אין לה אלא עי' כתובה מהטעם שנפרש ברם במשנתינו שיש ק"ו אה"נ דגובה הכל מטעם הק"ו וע"י מ"ך נתחזק הק"ו ואזלה לה הפרכא כמ"ש לעיל, וכן מ"ש הר"ן ז"ל גבי ההוא מימרת רב המנונה דגרשתני יע"ש וטעמא דמלתא דכיון שאנו באים לחייבו מטעם מה שנתחייב הוא לה לכשתנשא הוא דוקא לעי' כתובה כנז"ל, מה תאמר דאיכא ק"ו התרתם ערוה החמורה וכו' וכיון שכן יתחייב בכל דאזלא לה פרכת הק"ו לזה נאמר דכיון שהוא צווח ואומר שלא גרשה איך נחייבנו בממון בשלמא בעי' כתובה התנאי ב"ד מחייבו אפי' שלא כרצונו אבל בנצ"ב ותו' שאתה בא לחייבו מצד מה שנתחייב בעת שנשאה הוא עומד וצווח שלא בא זמן חיובו שלא גרשה ואיני יכול להוציא מידו מאחר שאינו מודה בו אך במתנ' שאינו מכחישה, נאמנת לגבות הכל מכח מ"ך שמחזיק הק"ו וקרוב