שו"ת מהר"ם בן חביב סט

ע"ז והגם שיראה כן הוא דוחק ע"כ ולא השתכלו בחכמתם ליישב מה שקשה לפי' הריטב"א וסיעתיה קדישא

גם אם נאמר כתירוצא קמא דבעלי התו' דחזרת ב"ה היינו מטעם הק"ו ועם זה נמצא דגובה הכל כדכתיבנא ק"ק מה שהקשה החכם הש' הפוסק וכו' דהלא הק"ו איפרך ממ"ש מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה ע"פ ולזה קדמוהו הרבנים מוהרח"ש ובעל מ"ץ דהוקשה להם זה והתירוץ מבואר והובא בסיפרתם דשאני האחין שהן גופין מוחלקין מהאשה ועדות האשה לא תועיל להם אבל לאשה עצמה שתועיל להנשה ולא שתטול כתובתה אינו סברא, ונ"ל ראיה לזה שהרי אמרו בגמ' שאפי' שאין האחין נכנסין לנחלה ע"פ אם היה יבם ונשאה על פיה יורד לנכסי אחיו ועיקר הטעם הוא שכיון שהכל דבר אחד וע"פ עדותה נשא זה את אשת אחיו היבמה ראוי שירש הנכסים ג"כ ע"פ אבל לגבי יורשין אחרים בן ובת ואח שלא במקום יבום לא תועיל עדותה להם, ואעפ"י שבגמ' הוציאו דין זה באומרם אם הם דרשו מ"ך אנן לא נדרוש קרא יקים ע"ש אחיו הוציאו הדין כן לחזק הדבר אבל לעולם דאפי' מאן דלא דריש מדרש כתובה הפסוק על כרחנו לדורשו יקום ע"ש אחיו כיון שהמייבם יורש וכיון שכן פרכת הק"ו אזלא דיבם יוכיח דיורש ע"פ עדותה אלא ודאי האחין אינם יורשין משום שהוא דבר אחר וגופין מוחלקין משא"כ ביבם שנושא הוא עצמו את אשת אחיו שהוא בכרת מכ"ש שירש והיינו טעמא דקרא וה"ה לגבי דידה כשנשאת לעלמא שתטול כתובתה שהכל הוא דבר א' ודו"ק, אך ס"ס ק"ק דפשטא דמתני' מש' דלא חשו ב"ה לקי אלא מטעם מ"ך והיכי קאמרי בעלי התו' דלא חזרו אלא מטעם ק"ו ויכולין אנו לתרץ לזה בטוב טעם דהמשך דברי התו' אינו כדמשמע מריהט"א דלישנייהו דלא חזרו אלא מטעם ק"ו ולא מטעם מיך אלא כוונתם לו' דלא חזרו בהם מטעם מדרש כתובה שהם אינם דורשים מ"ך אלא מטעם דיש הכרח הק"ו לחזור מכח המ"ך וזהו התכת לשונם לשון הזהב לא חזרו בהם מטעם מך אלא מטעם ק"ו ר"ל שאינם חוששים בעלמא למ"ך וכאן נמי לא היו חוששין אלא מטעם שיש ק"ו ולק"ו היה קצת פרכא כאשר כתבנו אך לא הוה משמע להו פרכא חזקה וכד אשכחו מ"ך אהני הק"ו נמצא דלא דרשי בית הלל מ"ך אלא כשיש ק"ו אך ב"ש דרשי מ"ך אפי' כשלא יש ק"ו מסייע למ"ך ולהכי שם בהאשה שנפלו גבי אח אני יורש אשתו איני קיבר דלא שייך שם ק"ו אמרו דב"ש דוקא אית להו מ"ך בלי ק"ו אך בשמעתין דרשי ב"ה מ"ך כשיש ק"ו, ולפי תירוץ השני דרשי ב"ה מ"ך כב"ש אפי' כשלא יש ק"ו, גם בפ' נערה דף נ"ג כתבו התו' דב"ה לא חזרו מטעם מ"ך אלא מטעם ק"ו והקשו איך שם ההיא דארוסה שמתה וכו' ובכמה דוכתי דרשי מ"ך ונמצא דהנהו הלכתא להוו כב"ש דדרשי מ"ך והלא ב"ש אינה משנה וכו' כוונתם דבהנהו דיני דרשי מ"ך אפי' כשלא יש ק"ו כההיא דארוסה וכההיא דשמואל ואביי ורבא שהביאו בעלי התו' וזה הוא מוכרח דוקא כב"ש דב"ה לא דרשי מ"ך אלא כשיש ק"ו דרשי מ"ך ולהכי הוכרחו לתרץ דבזה הלכה כב"ש יע"ש

וכי תימא דלפי פי' זה שפירשנו בדברי בעלי התו' ז"ל דב"ה לא דרשי מ"ך אלא כשיש ק"ו המסייע למ"ך א"כ היינו מה שכתבו התוס' שם אחר תירוצם השני כתבו זל"ל וי"מ דלא דרשי ב"ה מ"ך כל כך כמו ב"ש, ולא יתכן דאי מסתבר לדורשי בכתובות כמו הכא אמאי לא דרשי לזה ב"ה ואי לא מסתבר מנא ליה דדרשי אפי' ב"ש