שו"ת מהר"ם בן חביב סח

ואליבא דהרמב"ם ז"ל והראב"ד והמגיד ז"ל נראה שאינה יכולה לגבות כתובתה לפי שהרמב"ם כתב זל"ל במי שטבע במשאל"ס אעפ"י שאין משיאין את אשתו לכתחלה היורשין נוחלין ע"כ משמע דאיירי באופן שדוקא לכתחילה אין משיאין את אשתו אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא ועל זה כתב הראב"ד ז"ל שי"א שהאשה הנז' לא תטול כתובתה והודה לדבריו המגיד וס"ל דהרמב"ם ס"ל הכי א"כ משמע בביאור דס"ל דכל שאינה מותרת לינשא לכתחילה לא תטול כתובתה דהק"ו והמ"ך כולהו משמע להו דלכתחילה קאמרי: וכיון שכן יכולה היא אם היא תפוסה כנ"ד ךו' קים לי כהרשב"א והגהות מרדכי ובפרט הרשב"א ז"ל דקי"ל דויחכם שלמה מכל האדם א"כ יכולה לגבות כתובתה, וחל עלינו חובה לדעת מה יכולה לגבות אם עיקר כתובה לבד א"נ נצ"ב, א"נ התי', וזה תלוי לדעת חזרת ב"ה מאיזה טעם חזרו דאם מטעם ק"ו חזרו הנה כח הק"ו אלים שתגבה כל סכי כתובתה בשלמות באומרנו התרתם עה"ח לא תתירו את ממון הקל, ואם נאמר דחזרת ב"ה אינו אלא מטעם מ"ך דפשטא דמתני' איפשר דס' כתובה אינו אלא למנה מאתים כאשר כתב הרב הנמק"י וזל"ל כתב הריטב"א בשם רבו שאין מ"ך זה אלא לענין מנה מאתים שהוא כל הנשים בתקנת חכמים אבל לא לגבי תוספת וכ"ש לגבי נצ"ב וכו' ואעפ"י שא' בפ' אעפ"י תנאי כתובה ככתיבה דמי אין זה אלא לענין דברים הנפרטים שם מדפריש להו התם עכ"ל, וכ"כ הר"ן ז"ל בפ"ב דכתובות וזל"ל ומיהו דוקא בעיקר כתובה ע"כ ובחידושיו בשלהי נדרים כתב איכא למימר דלית לן מ"ך אלא בעיקר כתובה ולא בתוס' ע"כ גם כשיטה זו כתב הרמב"ן ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה' אישות גבי מה שכתב האשה שא' לבעלה גרשתני נאמנת שאינה מעיזה וכו' וחייב ליתן עיקר כתיבה אבל אינו נותן לה התוס' וכו' והשיב עליו הראב"ד ז"ל שאם אינה מעיה תגבה הכל וכו' וכתב הה"מ ז"ל וזל"ל ולענין גביית כתובה הכריע הרמב"ן כדברי רבינו והטעם מפני מדרש כתו' לכשתנשאי וכו' אבל בתוס' לא שאין בו מ"ך אלו דבריו וכדעת רבינו ואין צ"ל נצ"ב ע"כ נמצא דלפי דעת הרמב"ם והרמב"ן והריטב"א והר"ן לא תגבה רק מנה מאתים מטעם מדרש כתובה אבל לא נדונייא ותו', וממילא משמע דכלהו הני רבוותא שהזכרנו ס"ל דחזרה ב"ה מטעם מ"ך כתירוץ הכ' שכתבו התו' ולא כתירוצא קמא

ואני בעוניי נתקשיתי טובה דלפי דברי ב"ש הראשונים שא' התרתם ערוה הח' וכו' לא תתורו וכו' משמע שכוונתם שתגבה כל סכי כתיבתה עי' ונצ"ב ותו' מטעם הק"ו כדאמרן לעיל ואח"כ כשא' והלא מס' כתובתה נלמוד וכו' אין בידם ראיה רק עיקר כתובה לבד ואין לך דוחק גדול מזה ולפי"ז נאמר דכשהודו ב"ה לא הודו רק לחצי דבר למה שלמדו מס' כתובה דאינו אלא לעי' כתובה וראיתי הרבנים המובהקים מוהרח"ש ז"ל בקונטריס אשר לו דף ס"א ע"ד כשרצה להוכיח נגד סברת הריטב"א ז"ל ולו' דבכלל ס' כתובה כלול הכל כתב וזל"ל ובהכי ניחא ל' המשנה דע"כ ב"ש דקאמרי תנשא ותטול כתובתה אף נצ"ב ותו' בכלל מטעמא דקא' התרתם עה"ח לא תמ"ה והך טעמא שייך אף בנצ"ב ותו' ועלה קא' בתר הכי והלא מס' כתובה ולפי דברי הריטב"א ז"ל ושאר רבוותא דכתיבנא דמדרש כתובה אינו בק' ור' צ"ל דמעיקרא דקא' ב"ש התרתם וכו' אף נצ"ב בכלל והכי קא' הלא מס"ך נלמוד אינו אלא למנה ומאתים ע"כ, ודברים הללו כתבן ג"כ בעל משפט צדק סי' ט' דף מ"ו ע"ד וכתב