שו"ת מהר"ם בן חביב סו

דאיכא כמה מרבוותא דסברי דמכרה ומתנתה קיים בין מקרקעי בין מטלטלי כמ"ש המרדכי פ' הכותב וכיון דהם תפוסים יכלי למימר קים לי ותו דכבר כתב הרב בעל המפה די"א דיש לדון בזה לפי ראות עיני הדיין כי במקום שנר' לדיין שלא תפסה צררי כגון שמת פתאם או כיוצא יש לדון שמכירתה ומתנתה קיימת וכן אם מוחזקי' המקבל או הקונה וסיים וכתב הרב ז"ל דכן נ"ל לדון ע"כ, וכבר כתבנו למעלה דבנ"ד דמת במ"ה ונטבע במשאל"ס דאין כאן חששת צררי וא"כ מתנתה מתנה והקדשה הקדש, ועוד כי אפי' היה כאן חששת צררי יש לזכות ההקדש מטעם הנאמנות כדכתי' לעיל, באופן דמכל הני טעמי יש לזכות ההקדשות וכל הני טעמי היינו לעיקר כתו' ותו' אבל אם נדונייתה קיימת או דבר הבא מכאן מלתא דפשיטא היא דחייל ההקדש דהיא עצמה לא הייתה צריכה שבועה כדכתי' לעיל ולפי' אף שלא נשבעה מתנתה מתנה וכמ"ש הריב"ש בסי' קס"ט וה"ה אם הקדישה דמלתא דפשיטא דחייל ההקדש, והיה מקום לעיין לבאר אם יש מקום לזכות להקדשות בצואה של אלמנה זו שהקדישה כל נכסיה אף שיהיו יתר מסכי כתובתה אך להיות כי השום לא עמד בזה לא אאריך נאם מתאבק בעפר רגלי כל יודעי דת ודין ונושק שולי מעילם סביב הצעיר משה ן' דחביב ס"ט וזאת תשובת רב אחד ע"ד הר' המחבר ז"ל הנז"ל לא נודע למי מקדושים

תשובה ראיתי דברי החכם השלם דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא רבה ואמינה בניחותא משה שפיר קאמרת חביב אדם שנברא בחכמה ובתבונה דולה מים חבורות עמוקים מתוקים מדבש ולא הניח זוית ופנה של בדקה ולא הניח לנו מקום לחדש וכמה הלכתא גברוותא למדנו מדבריו המסולאים בפס ידי"ק אמריה נעימה כתיבא יהיבא לנא יה"ר יפוצו מעיינותיו חוצה וצאצאי מעיו יעשו פרי כצור אשר ממנו חוצבו, ואל אלקים הוא יודע וישראל הוא ידע כי רבו טרדותי ואני גולה ומטולטל וספרי אין אתי וחשבתי לפטור את עצמי לולי כי אהבת החכם השלם הנז' עלי חובה פניתי מכל עסקי להשתעשע בנועם שיח שפתותיו ששונים ואם באיזה חלק מדבריו אהיה חלוק עליו לע"ד, אהבת האמת גוברת ואהבתו מסותרת בתווני דליבאי יתיב טבא דהוה בלורייתיה, ומאחר שהנני בא על דברי החכם השלם הוא הראש ע"כ לא אאריך בראיות רק במה שבא בתשובתו הרמתה ארמוז ברמז ואומר שם שם לו חק ומשפט ובמה שיש לי איזה פרפרת פרחים ופטורי ציצים שם אציץ מן החרכים ואענה חלקי ה' מנת חלקי אמרה נפשי, ואומר דברור הוא לן דעקרא דהאי מלתא תליא בההיא מתניתא דהאשה שלום דתנן גבי אומרת מת בעלי בש"א תנשא ותטול כתובתה ובה"א תנשא ולא תטול כתוב' א"ל ב"ש התרתם ערוה החמורה לא תתירו ממון הקל א"ל ב"ה מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה ע"פ, א"ל ב"ש והלא מס' כתובתה נלמוד שהוא כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ע"כ וכיון שחזרו ב"ה והודו לדברי ב"ש הכי הלכתא, וכתב ע"ו החכם השלם הפוסק נר"ו בתחלת דבריו וזל"ל כי פשטא דמלתא דחזרו בהו משום דדרשי ס' כתובה וכן יראה מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ו מה' אישות וכיון דכן יראה דגביית כתובה תליא בנשואין אם יכולה להנשא יש לה כתובה ואם לאו אין לה כתובה וכ"כ הראב"ד ז"ל אהא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' נחלות גבי מי שטבע במים שאל"ס ובאו