שו"ת מהר"ם בן חביב סג

לומר דאף דליכא למיחש לצררי חייבת לישבע שבועת אפטרופא דכתב הרלב"ח סי' הנז' דכל הנשים שלנו הן שולטות בנכסי בעליהן והרי היא כאלו מינה אפטרופא וכן נר' מדברי מור"ם בעל המפה ח"מ סי' ס"ב שכ"ב המרדכי פ' חזקת והרשב"א סי' תתקנ"ד דסתם אשה נושאת ונותנת תוך הבית וטעמא דנושאת ונותנת אינו ר"ל דוקא שעוסקת בפרקמטייא אלא כל שהבעל מאמינה ומפקיד את אשר לו בבית בידה וכ"כ הטור בא"ה סוף סי' פ"ו יע"ש מיהו כבר כתב הב"ח דליכא נפקותא בהא אלא לרי"ף ורמב"ם דפסקו דאם מינה אפטרופא משביעה כל זמן שירצה אבל לדעת הטור וסיעתו ליכא נפקותא בהא דבאלמנה כשנשבעת שבועת צררי נשבעת על כל טענת שמא אפי' לא מינה אפטרופא ואם אינה נשבעת שבועת צררי אפי' מינה אפטרופא אינה נשבעת בטענת שמא, ועוד אני אומר דאפי' לרי"פ שפוסק כת"ק דאם מינה אפטרופא דמשביעה כ"ז שירצה היינו הבעל בעצמו אבל בנ"ד שמת הבעל אין היורשי' יכולי' להשביעה על אפטרופוסות שנעשית בחיי בעלה כמ"ש הטור בא"ה ריש סי' צ"ח וכן דעת רבותיו של הרמב"ם בפ"ט משלוחין, איברא דלדעת הרמב"ם יורשי' משביעי' אותה בטענת שמא על שנעשית אפטרופא בחיי בעלה והמעיין יר' כמה מיני מחלוקות יש בשבועה זו של אפטרופא כי מלבד פלוגתא זו איכא כמה מהפוסקי' דס"ל דאינה חייבת לישבע שבועת אפטרופא עד שיחשדוה המשביע בשתי מעין כסף ופרוטה ותכפור בשני כספים ותודה בפרוטה כמ"ש הטור בח"מ סי' צ"ג וכתב בסמ"ע דזו היא דעת הרי"ף והרמב"ם ודלא כב"י ובח"מ סי' ר"ץ סעי' ט' פסק כן מהריק"א ויש מקום עיון בזה והדברים עתיקים, ומעתה בנ"ד יר' דלא שייך כאן אין אדם מוריש שבועה לבניו משום דבנ"ד דמת פתאם במ"ה וטבע במשאל"ס אין כאן חששת צררי כדכתי' לעיל ואף שקצת פוסקי' סוברי' דחיישי' לצררי דאתפסה מחיים שלא בשעת מיתה כבר כתבו כמה מהפוסקי' דבקל לא חיישי' לצררי בפרט עתה שהכתו' גדולות כמ"ש לעיל בשם תרומת הדשן סי' ש"ל ועוד כתב מהרי"ט ח"א סי' כ"ג דלא אמר ר"י ז"ל דחיישי' לצררי אפי' שלא בשעת מיתה אלא לדינא דגמ' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי אבל האידנא ליכא למיחש לצררי אלא בשעת מיתה מטעם שלא תתבזה אשתו בב"ד, וכיון דכן בנ"ד דמת ונטבע במ"ה ליכא למיחש לצררי דשעת מיתה ואינה צריכה שבועה ואי מטעם שבועת אפטרופא שכתבו קצת מהפוסקי' דכל אשה בזמנינו זה הוייא כאלו מינה אפטרופא מ"מ הרי כמה מהפוסקי' דסברי היכא דליכא למיחש לצררי אין משביעי' אותה שבועת אפטרופא ואף דאיכא מ"ד דמשביעי' אותה הא איכא דאמרי' דאם מת הבעל אין היורשי' משביעי' אותה ואף דאיכא מאן דסבר דיורשי' ג"כ משביעי' אותה הא איכא דאמרי דבעינן טענה ב' כסף והודאה פ' ובנ"ד שמתה האשה אין כאן הודאה פ' ואף דאיכא מאן דסבר דלא בעינן הודאה פ' בשבועת אפוטרופא וכיוצא בה יר' דכל כה"ג אם מתה ולא נשבעה לא אמרי' אין אדם מוריש ממון שיש לו שבועה לבניו דתרי קולי לא עבדינן כמ"ש הפוסקי' לענין נאמנות כמ"ש בסמוך בס"ד כ"ש בענין זה דאיכא כמה מיני קולות גם יש לצרף מ"ש מהרי"ט ח"א סי' כ"ג דכל הנשבעי' שלא בטענה לא דיינינן ביה אין אדם מוריש שבועה לבניו והביאו בס' כנסת הגדולה בח"מ סי' ק"ח אות ע"א יע"ש ועיי' בשארית יוסף דנר' דחולק על זה מ"מ סוף דבר יראה לי ברור דבנ"ד דנצטרפו כל הני טעמי לא ימצא מי שיחלוק על כל מה שכתבתי: