שו"ת מהר"ם בן חביב סב

צריכה לישבע על זה שאלו מחלה לו או מכרה לו היתה מחזרת לו הכתובה אכתי איכא שבועה אחריתי שכתב שם ומה שבועה נשבעת שלא התפיסה הבעל צררי בחייו ולא תפסה היא משלו כלום ע"כ וא"כ, אף בנדון זה דליכא למיחש לצררי חייבת לישבע דלא תפסה משל בעלה כלום, הא ודאי לאו מלתא היא דכל הני שבועות לא משבעינן לה אלא ע"י גלגול והיכא דשייכא שבועה שלא התפיסה צררי מגלגלי' עליה כל הני אבל היכא דליכא למיחש לצררי לא משבעינן לה אידך שבועות וכבר היה מעשה בפטירת הרב סאגיש ז"ל שאמר בצואתו שלא היה לאשתו סך פרעון כתו' ומת ואח"כ מתה אלמנתו ולא נשבעה ונחלקו חכמים בדבר זה י"א שיגבו יורשי' כתו' כיון שהבעל הודה שלא היה לה אלא פחות הרבה מכתו' ואין כאן התפסת צררי וי"א שכיון שעדיין יש לחוש לשמא מחלה ושמא בזבזה ושמא נתנה לאחרי' בחיי בעלה ועל כל זה צריכה לישבע וכיון שלא נשבעה אין אדם מוריש שבועה לבניו ותרצו דבריהם לפני מהרי"ט ז"ל והכריח בראיות תלמודיות ומדברי הפוסקי' דכיון דאין כאן שמא התפיסה צררי אינה מחוייבת לשבע שאר שבועות אלא ע"י גלגול וכיון דכן אף דמתה ולא נשבעה יורשיה יורשי' כתו' משלם ותשו' זו היא בח"א דפוס קושט' סי' ק"ג וכן פסק בני שמואל סי' ל"א גם בשארית יוסף סי' ס"ז פסק כן יע"ש, ושוב ראיתי בתשובות הר"ל ן' חביב ז"ל סי' פ"א דף ק"א דפסק הלכה למעשה בש"מ שגורש את אשתו ולא היתה שם חשש התפסת צררי שהבעל בעצמו נשא ונתן בפרעון הכתובה בשעת כתי' הגט ק דאע"ג דלא חיישי' לצררי תשבע שלא תפסה משלו כלום ונתן טעם יפה לחלק מה טעם הרמב"ם לא הזכיר שבועה זו והטור הזכירה דטעם מחלוקתם תלוי בההיא דתנן בפ' הכותב במושיב את אשתו חנונית או אפטרופא דהרמב"ם פוסק כהרי"ף שאם מינה אפטרופא יכול להשביעה כל זמן שירצה ואם לא מינה אפטרופא אינו יכול להשביעה אפי' אם תובעת כתובתה אמנם הטור סי' צ"ו פסק כר"ש והיא סברת הרא"ש שפסק כן בשם ר"ח ור"ת דכ"ז שתובעת כתובתה משביעים אותה על הכל ואפי' על פלכה ועל עיסתה וכו' ולכאורה דבריו תמוהין דמההיא אין ראיה לומר דהיכא דליכא למיחש לצררי משביעין אותה אף שלא מינה אותה אפטרופא שלא תפסה משרי בעלה כלום דלא אמרה הרא"ש והעור וסיעתם דמשביעי' אותה על פלכה ועל עיסתה כשתובעת כתובתה אלא היכא דאיכא למיחש להתפסה צררי ואגב שבועה זו מגלגלי' עליה שלא תפסה משל במלה כלום וראיתי בבית חדש סי' צ"ז שהביא דברי הרלב"ח ז"ל וחלק עליו דהיכא דליכא למיחש לצררי אין משביעי' אותה והביא תשו' מהר"ם שכתב המרדכי בפ' הכותב שפסק כן וע"ש, אמנם: אחר העיון יר' דראיות הרלב"ח היא זו דלפי הטור וסיעתו דפסקו כר"ש משביעי' אף דליכא למיחש לצררי שלא תפסה משל בעלה כלום מדכתב הטור דבגרשה ותובעת כתו' משביעה על הכל אף שלא מינה אפטרופא משביעה בטענת שמא על פלכה ועל עיסתה שלא תפסה משל בעלה כלום ובגרושה לא שייכא תפיסת צררי והבית חדש ז"ל כתב דיש לחלק בין אלמנה לגרושה דשאני גרושה שהבעל טוען שתשבע יע"ש, באופן דהדבר עולה במחלוקת היכא דליכא למיחש לצררי אם משביעי' את האלמנה כשתובעת כתו' שלא תפסה משל בעלה כלום דמהר"ם והב"ח ושארית יוסף ומהרי"ט סברו דאינה חייבת לישבע זולת הרלב"ח ולענין הלכה יראה דאינה חייבת לישבע דרבים נינהו החולקים עלי

אמנם אכתי איכא טעמא אחרינא