שו"ת מהר"ם בן חביב סא

בלא שבועה כיון שהם בעצמם קיימים וה"ה דברים שידוע שבאו מכחם נוטלת אותם בלא שבועה כמ"ש בא"ה סי' צ"ו ויש בזה דקדוקי דברים ופרטי דינין יעמוד המעיין עליהם בתשו' הרלב"ח והר"א ששון סי' הנז', ודע שאם יש מטלטלי' ותכשיטי' ושימושי ערש וכתוב בכתובה שהכניסה לו מטלטלי' ושימושי ערש ותכשיטי' ויורשי הבעל אומרי' שאינם מנדוניתה של האלמנה ויורשיה אומרי' שהם מנדוניתה כתב מהרש"ך ח"ב סי' ל"ו דהם בחזקת יורשי האשה ומשמע מדבריו שם אף שתפסו אותם יורשי הבעל מוציאין מידם אך אם תפסו אותם יורשי הבעל ואין עדים שראו תפיסתם נאמנים יורשי הבעל בשבועה במגו שהיו יכולי' לומר לא תפסנו שום דבר ולע"ד יר' ממשמעות הפוסקי' דחולקי' על זה דמ"ש דנדוניתה גובה היא בלא שבועה וכן אם מתה ולא נשבעה דיורשיה יורשי' נדוניתה ומוציאין מיד יורשי הבעל היינו דוקא בדאיכא סהדי שנכסים אלו ומטלטלי' אלו הם מנדוניתה הא לאו הכי נאמני' יורשי הבעל בשבועה שאינם מנדוניתה כנ"ל, עוד צריכין אנו לדעת דבנ"ד וכיוצא בו שמת הבעל במ"ה ומת פתאם שטבע במשאל"ס יש הרבה מהפוסקי' דס"ל דהאשה גובה כתו' משלם בלא שבועה דלא חיישי' לצררי וכן יר' ממ"ש הרא"ש פ"ק דבתרא דף קפ"א ע"ד וז"ל וריצב"א תירץ דבכתו' נמי לא חיישי' לצררי תוך זמנו אלא ש"מ סמוך למיתתו אורחיה להתפיסה צררי כדי שלא תתבזה אלמנתו בב"ד וכו' ולפי תירוץ זה חיישי' לצררי כשמת בדעתו אבל מת פתאם או במ"ה לא חיישי' לצררי וכ"כ הרא"ש בתשו' הראש כלל פ"ה הביאה הב"י בשני מקומות בסי' צ"ו וז"ל האידנא שאנו מגבין כתובות לכל יורשי האלמנות שקדשו (פי' מקור ברוך דף ז' שקדשו ש"ש בעליהן שקמו עליהם האויביה והם קדשו ש"ש ולא היה להם שהות להתפיס צררי והוי מת פתאום) ולא חיישי' לצררי ואני סומכים על תירוץ הר"ש מיינביל שתירץ דהיכא דמת פתאום ולא ציוה לביתו לא חיישי' לצררי וכן היה דן ר"מ והיה נותן סעד לדבריו וכו' דהאידנא כתובות נשותינו מרובות ולא שכיח האידנא התפסת צררי עכ"ל, וכתב הב"י כי תירוץ ר"ש מיינביל הוא בתוספות ס"פ מי שמת ורש"י פי' בפ' שום היתומי' דחיישי' לצררי היינו שמא בשעת מיתה אתפיס צררי ומ"כ על דבריו משמע מתוך פי' דמקמי מיתה זמן ארוך אין לחוש לכך וכו' לפי פי' זה אם נהרג מת מיתה חטופה או נטרפה דעתו אין לחוש לצררי עכ"ל ובשארית יוסף סי' ס"ז כתב באלמנה שמת בעלה במדינה אחרת שלא בפניה ואח"כ מתה היא דלא שייך כאן לחוש לצררי הואיל ולא היתה אצל בעלה כשמת והביא דברי תרומת הדשן סי' ש"ל דבקל לא חיישי' לצררי בפרט עתה שהכתובות גדולות ומרובות יע"ש גם הרשד"ם בסי' קל"ב כתב וז"ל והכא כמה רחוק מן השכל חשש דצררי חדא דבזמנינו זה לא שכיח כלל ועיקר ועוד שאפי' שכיח גבי זה לא אמיד וכו' גם שקרוב הדבר היה דומה מיתתו לנפל הבית עליו שמת ממיתת מגפה בשעמום וטירוף ודברים אלו ברורי' למודה על האמת עכ"ל

ואם כן לפי זה מי שנטבע בעלה במשאל"ס כנ"ד לא חיישי' לצררי וגובה הכל נדוניא עיקר ותוספת בלא שבועה ולפי' אם מתה ולא נשבעה יורשיה יורשי' כתו' ונדוניתה ותו' בשלמות

וא"ת נהי דלצררי לא חיישי' ואינה צריכה לישבע על ככה אכתי חייבת לישבע שלא מכרה לו כתובתה ולא מחלה כמ"ש רמב"ם פי"ו מה' אישות ואף לדעת הטור סי' צ"ו שחלק עליו בזה וכתב שאם כתו' בידה אינה