שו"ת מהר"ם בן חביב ו

שפת נהר כפר עלקם ולומר שהיו שם גויים בעת הטביעה שמכירין ליהודי הזה בסימנים או בטביעות עינא וכשעלה על שפת כפר עלקם הכירוהו והעידו עליו שהוא אותו יהודי גם זה רחוק מן הסברא ועל כרחין יש לנו להסתפק ולומר שאנשי הכפר הם ששפטו משפט זה מאומדנא והערל הזה על היות פירסום הדבר לפי דעת ההמון הוא שמתמיה על הר' דוד ירחי

ואף שמוהר"ם ז"ל באותה תשובה המתחלת חזרנו על כל צדדים, כלל לנו כלל גדול שאין לנו לחוש בעדות גוי מל"ת לומר שמא כך ושמא כך אלא תפשינן דברי העדות ככתבם וכפשטן ואחריו כל איש ישראל קדמי דבריו להלכה דור ודור ושופטיו ואחרון שבכולם הרב המשביר מרן ב"י בתשובותיו למוהר"י שמוט בדיני עיגונא אמר שכל שפשט דברי העד נוטה להקל אין לחוש ולבקש עלילות לומר שמא כך ושמא כך וחכמי הדורות עבדו בה עובדא ועשו סמוכות וראיות לקיים דבריו דמוהר"ם ז"ל

וגם אני בעיניי נראה לי להביא ראיה לדבריו מדאמרי' ביבמות גבי הא דמשיאין על פי בת קול וכן בגיטין גבי מי שהיה מושלך בבור ואמר כתבו גט ופריך תלמודא ודילמא צרה היא שמכוונת לקלקלה ומתרץ תלמודא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין ופירש"י וז"ל והכא נמי כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה עכ"ל, הרי לך בפירוש דאע"ג דאיכא למיחש לצרה שמכוונת לקלקלה מ"מ מפני תקנה עגונות היקלו בזה אעפ"י שהוא בגוף העדות, כמו שהקנו בעדים מכיון שהלשון כפשטו מתוקן אין לנו אלא לתפוש דברים כפשטן אע"ג דהוי ספק במלתא דאורייתא מ"מ עדיין לבי הומה לי דנדון זה הספק הזה הוא רב ועצום ולא דמי לשאר ספיקי ואפשר דאפי' מוהר"מ יחמיר בזה, מכל מקום בשום לב נוכל להעלות ארוכה ומרפא למחלת עניה זו דעד כאן לא מחמירנן אלא באיסור תורה כגון סתם עגונות אבל נ"ד שכבר יצאה מאיסור תורה בעדות הטביעה שמעיד הערל כל היכא דאיכא למיתלי להקל תלינן כדאמרי' סוף פ"ח דמ' נידה מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן וחיתה אמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה ר' עקיבא ראה תלמידיו מסתכלין וכו' הרי לך בפירוש שאפילו בדבר שהחמירו מפני חשש נידה דתורה מ"מ כיון שכתמים עצמם הם דרבנן עבדינן כולהו טצדקי ותולין להקל אפי' באפשר רחוק ואין לחלק ולומר דשאני ערוה מאיסור כרת בלבד דכיון ששניהם הם מן התורה אין לחלק ביניהם ואע"ג דאשכחן בתלמודא דמחמרי טפי גבי אשה אע"ג דהוו איסורי דרבנן מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ודוקא במקומות שהוזכרו בתלמודא להדיא הוא דמחמירנן אע"ע דהוי ספיקייהו מדרבנן מ"מ היכא דלא איתמר לא אמרינן

וכבר אשכחן לרבני קמאי דבנדון זה דטביעה הם מקילין כיון דפקע מינה איסור תורה, דהריב"ש ז"ל כתב סוף סי' שע"ט וז"ל לפי מה שכתבתי היכא דאישתהי אם נשאת תצא ואף אם יש ספק אי אישתהי אי לא אישתהי אם נשאת תצא כדעת הרשב"א ז"ל שנסתפק לאחר ג' וכו' ואם היה בכאן מי שמעיד בטביעה במים שאין להם סוף כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחילה ואם הייני מקילין בה היינו מקילין בדרבנן וכו' עכ"ל. הרי שמצינו לו שאפילו בספק אישתהי שאם נשאת תצא הוה אזיל לקולא אם היתה שם שאות טביעה וכן כתב ג"כ מוהר"מ אלאשקר ז"ל בתשו' סי' כ"ה ואח"כ הבי' סייעתא לדבריו הן דהריב"ש דכתיבנא: