שו"ת מהר"ם בן חביב נח

כדכתי' ומיהו היינו דוקא במטלטלין אבל בקרקעות שהיו ידועים לבעלה לא מהנייא בהו תפיסה דקרקע בחזקת בעליה עומדת כמ"ש הפוסקי' וזה ברור

ועל מה שטענו יורשי הבעל שלא נשבעה שבועת אלמנה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ידוע הוא כי אין האלמנה גובה כתו' אלא בשבועה דחיישי' דילמא אתפסה צררי לפי' אם מתה קודם שנשבעה אין יורשיה יורשי' כתו' שאין אדם מוריש ממון לבניו שאין יכול לגבותו אלא בשבועה אבל כל נכסיה בין נ"מ בין נצ"ב היא גובה אותם בלא שבועה וכיון דהיא גובה אותם בלא שבועה גם יורשיה יורשי' אותה כמ"ש הפוסקי', וז"ל הרמב"ם פי"ח מאישות דין ט' והנכסי' עצמן שהם נדוניתה נוטלת אותם בלא שבועה וכו' ואם מתה האלמנה בלא שבועה יורשיה יורשי' כתו' אעפ"י שהיא נצ"ב וכו' ע"כ וה"ה האריך בפי' דין זה וז"ל ביאור דברי ר' כשאותן נכסים שהכניסה לו הן בעין קיימים וכו' וזהו שכתב ר' ואם היה בהן מותר המותר ליורשי הבעל אבל ודאי אם נאבדה הנדוניא או נפחתה ובאת לגבות מן היורשי' צריכה היא לישבע ואם מתה בלא שבועה ודאי אין היורשי' יורשי' כלום דלא עדיף מחוב דעלמא וכו' ומהר"ל ן' חביב ז"ל סי' נ"ט דף פ"ח עמד בלשון זה והקשה דלמה לו לה"ה להאריך שכפי הנר' הכל מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל בתחלת הלשון שכתב והנכסי' עצמן שהם נדוניתה וכו' משמע שדוקא בשנכסי הנדוניא קיימים מיירי וליישב קושיא זה פי' הרב ב' פירושי' הפי' הראשון דבא לאפוקי דלא תימא דאם מתה ולא נשבעה יורשיה יורשי' כתו' נצ"ב אפי' שלא יהיו קיימים ודחה פי' זה כי בודאי לא היה עולה על הדעת שהאלמנה אינה נוטלת מנכסי נדוניתה זולתי הקיימים ושיורשיה ירשו אפי' אותם שאינם קיימין ולכן פי' פירוש אחר שמ"ש הרמב"ם והנכסי' עצמן וכו' אין הכרח לומר שהם קיימין דאפשר לפרש בערך שלמעלה דבר הרב בפירות הנכסי' אמר עתה הדין שיש בנכסי' עצמן ולעולם הייתי או' שאפי' שאין קיימין שתטול היא בלא שבועה וגם יורשיה ירשו אותם לאפוקי זה בא ה"ה ואמר שאם אינם קיימין אינה נפרעת בלא שבועה וגם יורשיה לא ירשו אותם אם לא נשבעה והביא ראיות לזה הן מכח הבן הן מלשון הרמב"ם זהו כללות דבריו בקיצור אף שהוא האריך והר"א ששון בתשו' סי' כ"ג עמד על דברי הרב והעלה דיותר יש מקום ליישב הפי' הראשון שדחה הרב מפי' השני יע"ש באורך וכיון דלא נפקא מינה מידי לענין דינא לא כתבתי מה שנלע"ד לדקדק בדבריהם

וכלל העולה לענין הדין הוא דהנדוניא שהכניסה אם הם קיימים נוטלתן בלא שבועה וכן יורשיה אבל אם נפחתו או נאבדו אינה נפרעת בלא שבועה וכן אם מתה ולא נשבעה אין יורשיה נפרעי' הנצ"ב שנפחתו או נאבדו וכן היא דעת מהריק"א כמ"ש בא"ה סי' צ"ו יע"ש

ואיכא למידק טובא דהא לא ניתנה כתו' לגבות מחיים כמ"ש הרמב"ם פי"ו מאישות דין ג' וכן דין נצ"ב לא ניתנו לגבות מחיים כמ"ש ה"ה ז"ל וכן מתבאר בא"ה סי' צ"ג וסי' ס"ו יע"ש וכיון דכן הא קי"ל חזקה אין אדם פורע חובו בתוך זמנו ואפי' מיתמי ליפרע בלא שבועה כמ"ש הרמב"ם פי"א ממלוה דין ו' וכן היא הסכמת כל הפוסקי' כמ"ש בח"מ סי' ע"ח וסי' ק"ח וראיתי בתו' בהשולח שהקשו קושיא זו גבי מתני' דתנן אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומין אלא בשבועה כתבו וז"ל וא"ת והא לא ניתנה כתו' לגבות מחיים ואמר ר"ל בפ"ק דבבא בתרא חזקה אין אדם פורט חובו בתוך זמנו ואפי' מיתמי ליפרע בלא שבועה