שו"ת מהר"ם בן חביב נה

היו תחת ידה ורשותה והיא מוחזקת בהן והאפטרופוסים אשר הם בידם המעות הלל הם תופסים אותם לחשבון ההקדשות שהקדישה האשה וכיון דכן אף שלא הותרה להנשא לכתחי' הנכסי' בחזקתה ובאי כחה לא מיבעיא אם יש כאן עדות ב' עדים כשרים שטבע בפניהן ואבד זכרו דיורשיו יורדים לנחלה על פיהם דגם היא ובאי כחה יחזיקו בנכסי' דיכלי למימר קים לי כהריטב"א וסיעתו דסברי דמדרש כתו' אינו לנדוניא ותוס' וכיון שאינם יורדין לנחלה גם אני גובה כתו' אלא אפי' אין כאן עדות ב' עדים כשרים אלא עד א' דאין יורשי' יורדים לנחלה אפי"ה יכולה להחזיק בנכסים שתחת ידה דיכלה למימר קים לה כהרשב"א והמרדכי דסברי דכיון דאם נשאת לא תצא מגבינן לה כל סך כתובתה כדכתי' לעיל

וגדולה מזו נר' דאם הנכסי' היו תחת ידה ורשותה והיא היתה תפוסה אעפ"י שלא היה לה עדות גמור מן התורה שאם היתה נשאת היו מוציאים אותה מתחת בעלה כגון שלא היה עדות כאן שטבע בעלה בים ושהא שם עד שתצא נפשו אלא העדות הוא שהיה בתוך הספינה שטבעה בים דמחזקינן לה בספק א"א כדתנן בפ' כל הגט נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים וכדכתי' לעיל אפי"ה אין מוציאין הנכסי' מתחת ידה ומתחת באי כחה דדילמא מת הוא וראיה לזה ממ"ש הרמב"ם פ"א מנחלות דמי שנתגרשה ספק גרושין אין הבעל יורשה ואעפ"י שהראב"ד נר' שחולק עם הרמב"ם בזה כבר כתב ה"ה להעמיד דברי הרמב"ם ודחה ראיות הראב"ד וכתב שכ"כ בעל העיטור וכתב אח"כ שמצא שהוא מחלוקת בין הגאוני' ור' מהריק"א בא"ה בספרו הקצר סי' ץ' סעי' ה' פסק כדברי הרמב"ם ז"ל וכן נר' שבעל המפה מסכים בזה מדלא הגיה עליו בזה, ותמהתי על הרב בעל הלבושי' שפסק בהפך דאין הירושה נפקעה ממנו אלא בגירושין גמורין דאין דרכו לחלוק עם הרבנים הנז', וראיתי בתשו' מקור ברוך סי' ז' וסי' י"א וסי' מ"ב שכתב על דברי הרמב"ם דהיכי אמר דאין הבעל יורשה הא אפי' האשה עצמה היה דוחה אותה ואין נותן לה כתו' וכמ"ש ה"ה ריש פ"י מגרושי' אהא דכתב הרמב"ם דספק מגורשת או שנתגרשה בגט פסול שרצה להחזירה דאינו צריך לכתוב כתו' מחדש כתב דטעמא כיון שלא היתה יכולה לגבות כתו' דלא קרינן בה לכשתנשאי וכו' א"צ לחדשה, וכ"ש ליורשיה דמכחה קא אתו דיכול לדחותם בספק מגורשת דהמע"ה ועוד הקשה מניסת ע"פ עד א' דאינה יכולה לגבות כתובתה אלא מנה ר' משים מדרש כתו' אבל תו' ונצ"ב לא כמ"ש הריטב"א וה"ה הסכים בזה פי"ו מאישות דאין מדרש כתו' בנצ"ב וא"כ כ"ש הכא שהוא ספק גמור דאינה יכולה לגבות כתו' דאם נשאת תצא וא"כ אפי' ק' מאתים אינה יכולה לגבות, ועוד דבפ"ח מנחלות כתב דין סותר לזה וז"ל מי שנפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע אם האשה מתה תחלה וכו' או אם הבעל מת תחלה וכו' כיצד דינן מעמידים נ"מ בחזקת יורשי האשה והכתו' עיקר ותו' בחזקת יורשי הבעל ונצ"ב יחלוקו וכו' וא"כ בספק מגורשת ג"כ אמאי לא אמרי' הכי דהרי ספק הוא הכא כמו התם והניח הדבר בצ"ע

ולע"ד נר' דיש ליישב כל התמיהות הללו דמ"ש הרמב"ם דמי שנתגרשה ספק גירושין אין הבעל יורשה היינו לומר דאינו יורש נ"מ שלה גם נצ"ב אם הם תחת יד יורשי האשה אינו יורשם כלל דיאמרו לו כבר גרשתה אותה ואין אתה יורשה אמנם אם הם ביד שליש אז יקח הבעל מחצית נצ"ב ודין נפל הבית עליו וכו' שוה לדין זה דנלע"ד דלא אמרו