שו"ת מהר"ם בן חביב נד

קצת האחרונים דגובה אף נדוניא ותוספת מטעם מדרש כתו' אבל כשאינה נשאת אינה גובה כלל לא עיקר כתו' ולא נדוניא ותוספת

אמנם מתוך דברי השואל שכתב שבאים יורשי הבעל ליירש משמע שיש כאן עדות מספיק שירדו הם לנחלה אעפ"י שאין כאן עדות מספיק להתירה להנשא וידוע דאין יורשי' יורדים לנחלה אם העדות על פי עד א' לא מיבעיא במים שאל"ס דאין נוחלין אלא אפי' העידו שראהו מת על מטתו אין יורדין לנחלה על פיו דעל פי ב' עדים יקום דבר וכן יראה מדברי רש"י ותוספות בהאשה שלו' גבי האשה שאמרה מת בעלי שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה דה"ה על פי עד א' כשר וכן נר' מדברי הרמב"ם פ"ז מנחלות וז"ל אין היורשי' נוחלין עד שיביאו ראיה ברורה שמת מורישם וכו' וסתם ראיה ברורה היא בשני עדים כשרים אבל על פי עד א' לא והריב"ש בסי' קנ"ד האריך והכריח כל זה בראיות ברורות ע"ש גם מהרח"ש ז"ל דף ס' הוכיח כן מדברי הרשב"א ור' ירוחם ז"ל יע"ש אמנם אם העידו עדים כשרים אפי' לא העידו בפי' מת על מטתו רק שהעידו בדברים שרובם וחזקתן למיתה יורדים לנחלה כמ"ש הרמב"ם ז"ל מי שטבע בעלה במשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו אעפ"י שאין משיאין את אשתו לכתחי' הרי היורשי' נוחלין על פיהם ע"כ, ואם בנ"ד יש עדות ראוי ומספיק שירדו יורשיו לנחלה, לדעת רבוותא הריטב"א והמ"מ והר"ן וזו היא דעת הרמב"ם והרמב"ן כמ"ש המ"מ כדכתי' לעיל דס"ל דאינו נכנס במדרש כתו' רק עיקר כתו' לא נדוניא ותוס' כשם דאנו אומרים דהיורשי' יורדים לנחלה כך היא תגבה נדוניא ותוס' אבל עיקר כתו' לא תגבה דתליא בנישואי' שכך כותב לה לכשתנשאי וכו' ואף הראב"ד אפשר דס"ל הכי דמה שכתב פ"ו מנחלו' דאף דהיורשי' יורדים לנחלה אינה גובה כתו' שאין אני קורא בה לכשתנשאי וכו' היינו עיקר כתו' אבל נדוניא ותוס' גובה ואע"ג דהראב"ד כתב בהשגות פי"ו מאישות שאם גובה עיקר יגבה הכל אין הוכחה משם דס"ל שמדרש כתו' נכלל הכל אלא דסובר דאי אחזיקנן לה כמגורשת א"כ תגבה הכל וכבר כתבתי כיוצא בזה לעיל בשם בעל משפת צדק

באופן דיר' דלדעת הני רבוותא דנדוניא ותו' אינו ממדרש כתו' אם יש כאן עדות ראוי שיורשיו יורדים לנחלה גם היא גבה נדוניא ותוס' אבל לא עיקר כתו' כיון דאין מתירין אותה לינשא וכן נוטה דעת מהרי"ל בתשו' סוף סי' י"ז דכשהיורשים יורדים לנחלה תגבה נדוניא ותוס' אף שאינה נשאת גם מהרח"ש כתב כן בדף ס"א ולבסוף כתב דלענין מעשה חוכך בזה אם גובה תו' ונצ"ב כמו גבי נחלה דהיכא אשכחן שתגבה בתוס' ולא בעיקר כתו' ולע"ד יר' דאין זו תימה כמ"ש מהר"י קולון שו' פ"א דתוספת שלנו יש לו דין נצ"ב איברא דהב"י חלק עליו בסי' ק' אבל האחרונים סוברים כמהרי"ק כפי הרשום בזכרוני ובפרט בתשו' הרשד"ם ימצא המעיין סברא זו בהרבה מתשו' גם לענין נצ"ב אני חוכך בזה אם יש שום חולק על סברא זו של הריטב"א וסיעתו שאין במדרש כתו' אלא העיקר ולא תו' ונצ"ב ע"כ גם בדף ס"ב אחר שהביא דברי הרשב"א והטור דמוכח מדבריהם דס"ל דנכלל במדרש כתו' אף נדוניא ותו' כתב דיראה דלעולם לא מפקינן מיד המוחזק לא כתו' ונדוניא ותו' כיון דאינה רשאה לינשא וכן נלע"ד דאחר דהרשב"א והרא"ש והטור ס"ל דנכנס במדרש כתו' אף נדוניא ותוס' יראה ברור כמ"ש הרב ז"ל דלא מפקינן מיד היורשי' המוחזקי'

אמנם מתוך דברי השואל משמע שהנכסים