שו"ת מהר"ם בן חביב נג

כתו' אבל לא תוס' ע"כ, וזה נראה לכאורה שסותר למ"ש לעיל שהביא ר' ירוחם מהרשב"א דמדרש כתו' כולל אף לענין נדוניא ותוס' ומזה היה נר' לומר דמ"ש בתשו' הנז' דדוקא עיקר כתו' ולא תוס' היינו דוקא לענין לקוחות אבל לנכסי הבעל אין חילוק אלא דק"ל מתשו' אחרת שהביא הריב"ל סי' הנז' שהוכיח הרשב"א שגובה כתו' אף מן הלקוחות דכיון שגובה מנכסי הבעל מכ"ש שגובה מן הלקוחות ג"כ ע"כ ואני חפשתי בס' מישרים לראות לשון זה ומצאתי אותו בסוף הל' כתו' ס"ג וכך כתוב שם ויש מי שכתב שגובה אפי' מלקוחות עיקר כתו' אבל לא תוס' עכ"ל ולא זכר הרשב"א כלל כמדומה שנפל ט"ס בנוסחת מהריב"ל ומעתה לא קשיא מידי

באופן דכללא דמילתא דהדבר עולה במחלוקת מערכה מול מערכה דלדעת הריטב"א וה"ה והר"ן אינו נכנס במדרש כתו' רק עיקר כתו' לא נדוניא ותו' וזו היא דעת הרמב"ם והרמב"ן כמ"ש ה"ה ז"ל אבל הרשב"א והרא"ש והטור סברי דנדוניא ותוס' בכלל מדרש כתו' וזו היא דעת הראב"ד והתוס' לדעת קצת רבוותא

ובעיקר הדין פסק הריב"ל ח"ב סי' ע"ה שגובה כתו' בעדות המספיק להתירה אף נדוניא ותוס', שאחר שהביא סברת רבוותא דס"ל דמדרש כתו' אינו אלא למנה מאתים כתב וז"ל וכיון דכן הוא היה נר' דעבדינן כוותייהו וכו' אבל לא נהגו בכך אלא נמשכו אחר הפוסקי' דלא חלקו וכו' והמנהג הוא עיקר ככתו' וכו' ע"כ וכן פסק זקנו של הרב מהר"ש הלוי ז"ל כדאי' בתשו' הרש"ל סי' ט' גם מהרי"ל כתב שכן היה דן מהר"ר יוסף פורמון ז"ל וכן פסק המבי"ט ח"ב סי' קנ"ד ולא הזכיר שום פוסק רק כתב דסתם כתו' נכלל הכל ומהרי"ל במפתחות והרח"ש תמהו עליו בזה גם בדברי מהרשד"ם תמהו עליו דבסי' ס"ז פסק לענין משאל"ס דאע"ג דלדעתו לא תנשא מ"מ מגבין לה כתו' ולא חילק ובסי' ע"ה כתב וז"ל ונר' בעיני פשוט שיש לה לגבות כתו' משלם נדוניא ותוס' ע"כ ולא הזכיר שום פוסק ובסי' רכ"ג פסק להפך והביא סברת ה"ה ונ"י בשם הרמב"ן והריטב"א לבד וכתב בסוף הפסק שהרבה פשוט מאד שאין לה כי אם מנה מאתים לבד

והכלל העולה לפסק הלכה מדברי מהרי"ל ומהרח"ש ומשפט צדק ומהרש"ל דאשה הנשאת ע"פ או על פי עד א' דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם מגבין לה נדוניא ותוס' אין בנו כח להוציא ממון מן היורשים וכתב הרש"ל בסיף דבריו שאם יהיו בלאותיה קיימים וידועים ונכרים לכל שהם שלה שיתנו לה משום דברי הריב"ל והרב זקנו אבל לגבות קרקע ומטלטלין של בעלה פשיטא באין שומעין לה

גם נלע"ד דבמקום שיש מנהג מודים האחרונים ז"ל דלא העלו האחרונים דאין מגבין לה נדונייתה אלא משום דראו דהרשד"ם פסק הפך סי' רכ"ג ולא הזכיר מנהג זה שכתב הריב"ל אלמא שאין לו עיקר למנהג זה בסאלוניקי וראיתי לריק"ש שכתב בהגהותיו בח"מ סי' רפ"ד סעי' א' מנהג זה שכתב הריב"ל וכתב עוד ונ"ל דמן הסתם גובה הכל שאם היה המנהג בהפך היה הענין מפורסם כי היו כמה אלמנות שלא היו גובות כי אם עיקר כתו' וכמ"ש הרא"ש גבי תקנת השוק ואפשר דבאשה שאמרה מת בעלי עבדינן כמ"ש הריטב"א והר"ן שאין היתר ע"פ האשה מצוי כ"כ עכ"ל

ואחר הודיע האלקים לנו את כל זאת נר' דבנ"ד שלא היה עדות מספיק להתירה להנשא דמלתא דפשיטא הוא דכל האחרונים מודו דאינה יכולה לגבות כלל דע"כ לא אפליגו הני רבוותא אלא כשהתירוה להנשא אז אמרו