שו"ת מהר"ם בן חביב נב

עד א' תגבה כל נדוניתה אם לא שנאמר דדוקא התם כתב משום דאינה מעיזה וכו' מה שאין שייך לומר בנ"ד וכן יר' דעת הריטב"א דאיתא בתשו' דשייכי לה' אישות פט"ו דתגבה הנדוניא מטעם מדרש כתו' זהו כללות דבריו ועיי' תשו' ריטב"א בתוספות ס"פ הבא על יבמתו יע"ש

ואיכא למידק במה שרצה להוכיח מתשו' הרא"ש הנז' דמצינו תשו' אחרת להרא"ש סותרת לזו בכלל הנז' סי' י"א וז"ל על טוענת לבעלה שאינו איש וכו' ואם תובעת גט ולא כתו' יגרשנה ולא יתן לה כתו' כההיא דרב באשה שאמרה גרשתני, דנהי דמהימנא לגבי נפשה להפקיע ממנו איסור א"א שעליה מטעם חזקה דאין אשה מעיזה וכו', מ"מ אין לב"ד כח להוציא ממון כיון שעומד וצווח שלא גרשה ולא דמי לאשה שאמרה מת בעלי שגובה כתו' על פיה דהתם אין אדם מכחישה ומס' כתו' נלמוד וכו' כיון שעומד וצווח שגבורת אנשים יש לו אין כח לב"ד להוציא ממנו ממון ע"כ וכ"כ הטור סי' קנ"ד דנאמנת לומר אין לו גבורת אנשים וכופין אותו להוציא אבל לא יתן כתו', ויש לתמוה דאיהו כתב בכלל הנז' סי' ה' דממדרש כתו' מגבינן כתו' ונדוניתה אף בטוענת אין לו גבורת אנשים והאשה שאמרה לבעלה גרשתני, ומה שהיה נ"ל לתרץ בזה בדוחק דמ"ש בתשו' סי' ה' הוא מדברי ריטב"א כדמוכח שם מדבריו וליה לא ס"ל הכי אלא כמ"ש בסי' י"א אך דברי בעל משפט צדק צ"ע ובפרט במה שרצה לחלק דדוקא התם משום דאינה מעיזה וכו' דאדרבא איפכא הוא דמפלגינן דהיכא דליכא לבעל דמכחיש ליה והיא נשאת ע"פ דאמרה מת בעלי או על פי עד א' יהבינן לה כתו' ונדוניתה דמס' כתו' נלמוד מה שאין כן היכא דאמרה גרשתני או דאין לו גבירת אנשים והבעל מכחישה דהיא נאמנת להפקיע איסור א"א ואין כח לב"ד להוציא ממון וצ"ע

גם מדברי הרשב"א יש להוכיח דסבר דנדוניא כלל מדרש כתו' שכתב בתשו' סי' תרכ על האשה דטענה ישען על ביתו וז"ל ולענין נדוניא יראה לי שיש לה כיון שמתירים אותה להנשא וכ"כ בעל משפט צדק, גס מצאתי להרשב"א בתשו' אחרת סי' תש"ה שנשאל על שומרת יבם שילדה בת אם יכולה לתבוע כתו' בתוך ל' יום והשיב דיכולה לתבוע שאפי' תמות הבת תוך ל' יום אין האלמנה עולה ליבום וחולצת וכו' אעפ"י ששומרת יבם שמתה היבם יורש כתו' או כולה או מקצתה ר"ל נצ"ב ה"מ שומרת יבם אבל זו אינה שומרת יבם להתירה לו ואי משום תנאי כתובה שכתב לה לכשתנשאי לאחר וכו' וזו אינה יכולה להנשא לאחר בלא חליצה, לא היא דיבם כאחר דמי עכ"ל, איברא דבתשו' זו איכא למידק בה אך לא אטפל בזה כי אין ענינה נוגע לנ"ד, ובמקור ברוך סי' ז' פלפל בה יע"ש, מ"מ מוכחינן מתוך דבריו דמדרש כתו' הוי גם לנצ"ב, גם ר' ירוחם במשרים נתי' כ"ג ח"י כתב תשו' אחרת להרשב"א הביאה הב"י בא"ה ריש סי' צ"ג וז"ל ומ"ש בעל העיטור דנדונייתה ניתנה לגבות מחיים אין דעתי נוטה כך וכו' ועוד מס' כתו' נלמוד שכוללין נדוניא ותו' יחד ואין מחלק בזמן פרעון וכו' ע"כ וכתב מהרח"ש דף ס"א ע"ד ומ"ש מס' כתו' נלמוד המובן מדבריו שהוא מ"ש לכשתנשאי לאחר וכו' וכדאמרי להו ב"ש לב"ה והלא מס' כתו' נלמוד א"כ משמע דלהרשב"א נכלל במדרש כתו' אף נדוניא ותוס' וכתב עוד מהרח"ש דף ס"ב ע"ב ראיתי למהריב"ל ח"ב סי' ע"ה שהביא דברי ר' ירוחם שכתב וז"ל כשבא עד שמת בעלה או אמרה מת בעלי בכל מקום שמותרת לינשא נוטלת כתו' וכתב הרשב"א שגובה אפי' מן הלקוחות דוקא עיקר