שו"ת מהר"ם בן חביב נא

שהביאוהו ראשונה והאריך להביא ראיות דלשון שני טפל ללשון ראשון וכ"כ בפשיטות מהרי"ק בשו' ע"ב יע"ש, ומיהו כבר כתבתי לעיל דהתוס' בפ' נערה הוכיחו דהלכה כב"ש דדרשי מדרש כתו'

ומדברי הראב"ד במה שהשיג על הרמב"ם בס"פ י"ו מאישות משמע מתוך דבריו דס"ל דהיכא דגובה עיקר כתו' גובה גם נדוניא ותוס' גם ממ"ש הטור סי' ק' יראה דאזיל בשיטת הראב"ד שכתב על דברי הרמב"ם ולא נהירא שאם הוא נאמן למה יתן לה עיקר ואם אינו נאמן יתן לה הכל שהם כתו' בידה וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל ע"כ, אלמא דלא ס"ל לטור דמדרש כתו' הוי דוקא לעיקר כתו' אלא הכל נכנס במדרש כתו' וכבר תמהו האחרונים ז"ל על הרשד"ם ז"ל סי' ס"ו וסי' רכ"ג דמשמע מדבריו שם כמסקנת דבריו דהטור סבר כהריטב"א וסיעתו דמדרש כתו' אינו אלא לעיקר כתו', וראיתי במשפט צדק שרצה לתרץ בזה ולומר דאפשר לומר דהראב"ד והטור לא חלקו על הרמב"ם מטעם דבמדרש כתו' נכנס הכל רק מטעם דכיון דאינה מעיזה וכאלו גט יוצא מתחת ידה לפי' גובה הכל אבל היכא דלא שייך האי טעמא דאינה מעיזה אלא גובה מטעם מדרש כתו' אפשר דאינה גובה אלא עיקר כתו' כדעת הריטב"א זהו כללות דבריו בקיצור

ואחר נשיקת כפות רגליו אני אומר דנהי דמלשון זה של הטור איכא למידחי הכי מ"מ אשתמיטיה לרב ז"ל מ"ש הטור בסי' הנז' וז"ל ובמקום שאין כותבין עיקר כתו' גובה בלא כתו' וכו' שהאשה שאמרה מת בעלה נאמנת גם נותנין לה כתו' על פיה ונדוניא ותו' אינה גובה אלא א"כ כתו' בידה וכו' והרמב"ם כתב צריכה לישבע שמת אבל אם אומרת מת בעלה וכו' ע"כ משמע דס"ל דאפי' באו' מת בעלה כל שכתו' בידה גובה הכל ואינו מחלק בין האשה שאמרה לבעלה גרשתני להיכא שאמרה מת בעלי ומהר"י הלוי ז"ל סי' הנז' רצה ג"כ לחלק חילוק אחר ליישב דברי הרשד"ם ודחה הדרך ההוא מפני לשון זה של הטור והעלה דברי הרשד"ם בצ"ע

והיה אפשר להליץ בעד מ"ש הרשד"ם בסי' רכ"ג ומשפט צדק דגם בלשון זה של הטור איכא למישדי נרגא דמ"ש הטור ונדוניא ותוספת אינה גובה אלא א"כ כתו' בידה לא קאי למאי דסליק מניה לאשה שאמרה מת בעלי אלא אריש דבריו קאי באלמנה שבאת לגבות כתו' במקום שאין כותבין דאינה גובה אלא עיקר כתו' ונדוניא ותו' אינה גובה אלא א"כ כתו' בידה אבל האשה שאמרה מת בעלי אפי' כתו' בידה אינה גובה אלא עיקר כתו' אלא דפשט דבריו למבינים לא משמע הכי וכ"כ הרח"ש ז"ל, עוד היה אפשר לו', כי לעולם הרשד"ם הכי ס"ל דלדעת הטור גובה אף נדוניא ותוס' כמו שרצה לדקדק כן מדברי הטור סי' י"ז אלא כוונת הרשד"ם במסקנת דבריו היא לומר דכיון דמצינו לו להריטב"א וה"ה שכתבו בהדיא דאינה גובה אלא עיקר כתו' אין בנו כח להוציא ממון מהיורשים כיון דפלוגתא דרבוותא היא, באופן דכללא דמלתא דיראה דלדעת הטור אין ספק דאם גובה ממדרש כתו' גובה גם נדוניא ותו' וכן אפשר לומר דזו היא סברת התוס' והראב"ד ז"ל כדכתי'

גם מתשו' הרא"ש כלל מ"ג סי' ה' על טוענת דבעלה אינו איש דנאמנת וכופין אותו ע"פ לגרשה יש להוכיח כן שכתב וז"ל ועיקר כתו' מגבינן ממדרש כתו' כשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי גם נדוניא שהכניסה לו וכו' ומכאן רצה להוכיח במשפט צדק דסבר הרא"ש דבמדרש כתו' נכנס גם נדוניא א"כ גם באשה שאנו מתירין אותה לינשא על פיה או על פי