שו"ת מהר"ם בן חביב נ

שאינה מעיזה וכו' וחייב ליתן לה עיקר כתו' אבל אינו נותן לה התו' וכו' והשיג עליו הראב"ד שאם אינה מעיזה תגבה הכל וכו' וכתב ה"ה וז"ל ולענין גביית כתו' הכריע הרמב"ן כדברי ר' והטעם מפני מדרש כתו' לכשתנשאי וכו' אבל כתו' לא שאין מדרש כתו' אלו דבריו ז"ל וכדעת ר' ואין צ"ל נכסי צ"ב ע"כ הרי דלדעת הרמב"ם והרמב"ן והריטב"א והר"ן אינו חייב לתת אלא מנה מאתים מטעם מדרש כתו' לא נדוניא ותו'

ואיכא למידק ממה שכתב הרמב"ם בס"פ הנז' האשה נאמנת לומר מת בעלי כדי שתנשא ומתנאי הכתו' שאם תנשא לאחר מותו תטול כל מה שכתב לה בכתו' ע"כ, דלשון תטול כל מה שכתב לה בכתו' נר' הכל עיקר כתו' נדוניא ותוס' א"כ ס"ל שהכל נכנס במדרש כתו' וכן ראיתי שהיה רוצה לדקדק הרשד"ם סי' רכ"ג מדברי הרמב"ם והטור ולבסוף מסיק ממ"ש הריטב"א וה"ה ז"ל דאין נדוניא ותוס' בכלל יע"ש

ותו איכא למידק ממה שכתב ה"ה בריש פי"ו מאישות דהרמב"ן חלק על הרמב"ם דס"ל לחלק בין נדוניא מדין כתו' אלא דהנדוניא בכלל כתו' היא וכו' ועיקר ראיותיו ממה שהזכירו חכמים בכמה מקומות נדוניא בכלל כתו' כמ"ש אעפ"י שכתו' בבית אביה ואמרו וקבורתה תחת כתו' וכו' וכ"כ הר"ן בשמו בריש אעפ"י וכתב דהראיות שכתב אינם מספיקות וכו' וכתב אח"ז ומצינו ג"כ שהזכירו חכמי' כתו' ואין נדוניא בכלל כדאמרי' בהנזקין גבי ערב דכתו' דלא משתעבד מ"ט מצוה עבד ולאו מידי חסריה ונר' שאינו כן אלא כעיקר כתו' דבנדוניא הא חסריה אלא א"כ נדחוק ונאמר דכיון דבעיקר כתו' לא חסרה נדוניא כעיקר כתו' דמייא ואינו נר' כן ע"כ ויש לתמוה להרמב"ן ז"ל ממדרש כתו' דאמרי' לכשתנשאי לאחר וכו' וכתב ה"ה בשם הרמב"ן בסוף פ' הנז' וכ"כ הר"ן כדכתי' לעיל דאינו אלא לעיקר כתו' לא לתו' ונדוניא ויותר תימא על הר"ן דמייתי ראיה דנדוניא לאו בכלל כתו' מההיא דערב דכתו' דאי' בגמ' בהנזקין דממתני' בהאשה שלו' ממדרש כתו' הוה ליה לאתויי דתוס' ונדוניא אינן בכלל כתו' ושוב ראיתי שבמשפט צדק הקשה כיוצא בזה יע"ש ואי לאו דמסתפינא מגדולת הרב המגיד והר"ן ז"ל הוה אמינא דלפי שיטת הרמב"ן גם במדרש כתו' נדוניא בכלל והרמב"ן לא מיעט ממדרש כתו' אלא תו' כמבואר בלשון הרמב"ן שהעתיק ה"ה ז"ל אלא דאני מבעל דעתי כיון שרצו לומר דלהרמב"ן ז"ל כיון דכתב כתו' אינה גובה ממדרש כתו' כ"ש נצ"ב וכן האחרונים ז"ל תפסו במושלם דלדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל דנצ"ב ותו' אינה גובה ממדרש כתו' אלא עיקר כתו' אמנם צריכין אנו לדעת דלאו כל אפייא שוין דאיכא רבוותא דס"ל דנדוניא בכלל מדרש כתו' ופשטא דמתני' הכי מוכחא מטעמא דאמרה התרתם ערוה החמירה ולא נתיר ממון הקל והך טעמא שייך אף בנצ"ב ותוס' ועלה קאמרי בתר הכי והלא מס' כתו' וכו' ולפי דברי הריטב"א וסיעתו דמדרש כתו' אינו אלא במנה מאתים צ"ל דמעיקרא דאמרו ב"ש התרתם ערוה החמורה וכו' אף נצ"ב בכלל וכי הדר אמר הלא מס' כתובתה אינו אלא מנה מאתים כמ"ש הרח"ש ז"ל וזה דוחק גדול, ומדברי התוס' שכתבו בהאשה שלו' בתי' ראשון דב"ה לא חזרו מטעם מדרש כתו' אלא מטעם ק"ו גובה הכל בין נדוניא ותו' וכ"כ מהר"ר יעקב הלוי ז"ל בתשו' סי' י"ז יעו"ש וכתב עוד ואע"ג שהתו' תרצו שם תירוץ ב' ולפי תירוץ ב' לא חזרו ב"ה מטעם ק"ו אלא מפני מדרש כתו' מ"מ שפיר י"ל דהתוס' ס"ל כתירוץ ראשון שתרצו דמטעם ק"ו חזרו ב"ה כיון