שו"ת מהר"ם בן חביב מט

נוהג דין זה ומהרח"ש ז"ל בקונטרי' עגונא דף ן' ודף נ"ט דחה דבריו והסכים דברי הרמב"ם לדברי הרשב"א ושאר הפוסקי' דלעולם בעינן דשהא שם עד שתצא נפשו לענין שלא תצא וכ"כ והרב כ"מ פי"ג מגרושי' דין ך' ועיין במשפט צדק ח"א סי' ט' דף מ"ז ע"ב וכמדומה לי כ"כ מהר"א ן' חיים ז"ל בתשו' ח"א סי' ט"ו כפי הרשום בזכרוני כי ספרו כעת אינו מצוי בידי ושיעור כדי שתצא נפשו כתב הרח"ש דף ס"ג דנר' מתוך דברי הריב"ש סי' שע"ז שהוא עד ג' שעות וכ"כ בתשו' מקור ברוך סי' י"א דאם לא שהא שם עד שתצא נפשו דאינה גובה כתו' אפי' לדעת הרשב"א וסיעתו, ומעתה אחזור לנ"ד ואומר דאם בנ"ד היה עדות מספיק להתיר האשה מן התורה בהא נחלקו רבוותא דלהרשב"א ומרדכי גובה כתו' אבל להראב"ד וה"ה ז"ל כיון שאינה יכולה להנשא אינה גובה כתו' אבל כל שהיא יכולה להנשא אפי' על פי עצמה אי על פי עד א' גובה כתו' דמספר כתובתה נלמוד וכו'

וראיתי בתש' הרשד"ם א"ה סי' ס"ו שנשא על אשה שנעלם בעלה זה זמן רב ונמצא איש א' מעיד איך שאל מגוי א' מה נעשה מספינה פ' והשיב הגוי שנשברה הספינה והיו שם ג' יהודים והזכיר פ' בעל האשה שגם הוא היה שם ונטבע ופלטו הים ונקבר אם תוכל אשתו לגבות כתו' והשיב שאעפ"י שלדעתו אין כאן עדות גמור להתירה להנשא כיון דלא התחיל הגוי לספר אלא ע"י שאלה די לנו להחמיר לענין איסורא אבל לענין ממונא יש להקל ומוסרין ממון כתו' בידה והביא דברי המרדכי שכתב בסוף יבמות דאם נפל למשאל"ס ע"פ עדים דנחתי יורשים לממון והביא תשו' הרשב"א שכתבתיה לעיל וכתב הגם כי יש חולקי' כדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו והרח"ש ז"ל דף ס"ב תמה עליו איך הוציא ממון מיד היורשי' נגד הני רבוותא דכל שאינה יכולה להנשא לכתחי' אין לה כתי' ולע"ד נר' דלאו תמיהא היא משום דבאותו נדון כתב הרשד"ם ז"ל כי הרב בצלאל ז"ל פסק והתיר האשה ההיא בפשיטות אלא שהרשד"ם לא נראו לו דבריו מפני שרצה להחמיר משום דשמא עדות זה לא היה מל"ת וכיון דיש פנים דהוי מל"ת לפי' כתב די לנו שנחמיר לענין איסורא ולא בממונא כנ"ל, ומה שיש לדקדק עוד בתשו' הרשד"ם הנז' יתבאר לקמן בס"ד

ומעתה צריכין אנו למודעי בהך פלוגתא דרבוותא דכתי' אם גובה כתו' או לא, אם יש חילוק בין עיקר כתו' דהיינו מנה מאתים לנדוניתה ותוס', ולכאו' יר' מדברי הפוסקי' הנז' שסתמו וכתבו גובה כתו' או אינה גובה כתו' דאין חילוק, אמנם נמוקי יוסף ז"ל בהאשה שלו' דף ז"ן ע"ב כתב וז"ל כתב הריטב"א בשם רבו שאין מדרש כתו' זה אלא לענין מנה מאתים שהוא בכל הנשים בתקנת חכמים אבל לא לגבי תו' וכ"ש לגבי כסי צ"ב ואעפ"י שאמרו בפ' אעפ"י תנאי כתו' ככתו' דמי אין זה לענין דברים הנפרטים שם מדפריש להו התם וכמו שפי' ר' ז"ל עכ"ל כ"כ הר"ן בפ"ב דכתו' גבי מתני' אמרה נשבתי וטהורה אני וז"ל ומיהו דוקא בעיקר כתו' והכי מוכח בהכתוב ע"כ ובחידושיו בשלהי נדרים כתב וז"ל מיהו איכא למימר דלית. לן מדרש כתו' אלא בעיקר כתי' אבל כתו' לא ע"כ וראיתי במשפט צדק סי' ט' שכ' על לשון זה ומאחר דכתב בלשונו איכא למימר נר' דספוקי מספקא ליה ואשתמיטיה לרב מ"ש הר"ן בפ"ב דכתו' דהתם כתב לסברא זו בפשיטות והאחרונים שראיתי משוים סברת הר"ן לסברה הריטב"א וכ"כ בכסף משנה פי"ו מאישות שכן דעתי הר"ן ממ"ש בסוף נדרים יע"ש, גם כשיטה זו כתב הרמב"ן על דברי הרמב"ם פי"ו מאישות שכתב האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת