שו"ת מהר"ם בן חביב מז

אח"כ אלא הולכום להם דמרתתי לשהות שם ואיכא בדדמי וכה"ג איכא למי' דלכ"ע בעינן וקברתיו ואע"ג דאיכא לדחות זה מ"מ ידי וספק לא יצאנו ע"כ גם הרב הרא"ם סי' ע"ד כתב ז"ל וקבורה שהצריכו לו' וקברתיו אינה להתירה אלא להודיע בירור מיתתן דשמא חשבו מאומדנה דדעתא שנהרגו ואין הדבר כן שכמה מעשים בכל זמן שהרוצחים מכים מכת חרב לכמה אנשים ונופלים המוכים בארץ שטוחים ע"פ האדמה כמתים ממש מרוב פחדם והם אינם מתים והרוצחים חושבים שכבר הרגום והולכים להם ע"כ כ"ש בנ"ד אפי' היה ההורג מל"ת די"ל דאמר בדדמי כ"ש שאמר כן ע"י יסורין ומכל המקומות שמכת"ר מביא ראיה להתיר נגד הרב מוהריב"ל משם אני מביא ראיה שכולם מסכימים לאיסור אין גם א' שיודה שע"י יסורין הודאתו הודאה ודברי הרב מוהריק"א ברור מללו בחלוק שח' בין כשמכים אותו שיודה ע"פ מה שעשה שאז אחר ההכאות חוזר בו וכופר על מה שלא עשה ואמ' בעשה אבל כשמכים אותו על יחיד שיודה מה עשה לו לעולם עומד בדברו ואפי' אחר המכות לא יחזור לו' שקר דברתי והחלוק ברור למדקדק בדבריו לא ראיתי קולות כאלו זולת בס' המבי"ט יש יותר קולות ומאלו ואיפשר שאינו כ"כ כמו שעולה ע"ד מר מ"מ מעלת כת"ר ימחול לי לדבר הזה ואל יאשימני כי מה אעשה ואין דעתי יורד לעומק שכלו, ומעלתו ברוחב דעתו יתיר ויעמוד בשלו ואם יאחז צדיק דרכו שלא לסמוך ע"ד לבד יש ויש הרבה מבעלי הוראה שקטנם עברה ממתני ויראה אלהם ובודאי שהם יסכימו כהסכמתו ושלום מכת"ר יגדל להיות השעה דחוקה עד"ז עברתי ע"כ דברי מכת"ר לא נעלם דבר שליו ושלום רובי תורתו יגדל ויאדיר. הצעיר יום טוב צהלון ס"ט סימן ד'

שאלה לאה היתה עגונה זה כמה שנים שנטבע בעלה במשאל"ס והיה לה בן ומת ואח"כ מתה היא ממגפה וצותה מחמת מיתה אחר שהניחה סכום א' ליורש שלה, שכל נכסיה בין מטלטלי בין מקרקעי יהיו לד' חלקים חלק א' לת"ת וחלק א' להקדש וח"א לפדיון שבויים וח"א ליתומות עכשיו באים יורשי בעלה וטוענין שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כיון שבעלה בחזקת חי ולהם משפט הירושה שהבעל יורש את אשתו ועוד שלא נשבעה שבועת אלמנה ואין אדם מוריש שבועה לבניו יורינו הדין עם מה ושכמ"ה: תשובה עיקרא דהאי מלתא בהאשה שלו' דתנן התם גבי אומרת מת בעלה בש"א תנשא ותטול כתו' ובה"א תנשא ולא תטול כתו' א"ל ב"ש התרתי ערוה החמורה ולא נתיר ממון הקל אמ"ל ב"ה מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה אמ"ל ב"ש והלא מס' כתו' נלמוד שהוא כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ע"כ, ופסקו הפוסקי' כחזרת ב"ה, ופשטא דמלתא יראה דחזרו ב"ה משום דדרשי ס' כתו' וכן יראה מדברי הרמב"ם ס"פ י"ו מאישות וכיון דכן יראה דגביית כתו' תליא בנישואין אם יכולה להנשא יש לה כתו' ואם לאו אין לה כתו' וכ"כ הראב"ד פ"ז מנחלות אהא דכתב הרמב"ם ז"ל מי שטבע במשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו אעפ"י שאין משיאין את אשתו לכתחי' הרי היורשי' נוחלי' על פיהם כתב הראב"ד ויש מי שאומר שהיא אינה נוטלת כתו' שאין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר וכו' וכתב ה"ה ז"ל דדברים