שו"ת מהר"ם בן חביב מו

סי' מ"ב דף ק"ו לענין מי שהעיד אחר שיצא הקיל לקודם שידענו שיצא הקול וכ"כ בח"ב כי' ז"ך יע"ש

וא"כ בנ"ד נמי תלינן דמ"ש בעדות הראשון ואח"כ ידענו ע"פ החמר שהיה יהודי והוא הרגו אותה ידיעה היתה מפי החמר טרם שנתפס למושל ואח"כ נתפס, וכ"ש וכ"ש דכן מתברר בעדות השני שהעיד הח"י אבוקייא דאחר שנתקבל העדות הראשון מסרו החמר לשר העיר וע"י יסורין הודה שהרג לעובדיה א"כ אפי' ימצא מי שירצה לחוש להתיר מכח עדות השני דהודה ע"י יסורין מכח תשו' מהריב"ל מ"מ יראה להקל בעדות הראשון דלא היה ע"י יסורין

הכלל העולה דיראה לע"ד דהעגונה אסתר בת כה"ר שחתא עהרותי שהיתה אשת עובדיה אלפאנדרי שהיה דר בצפת והלך למערב ושם נתעלם ונהרג בין אלגאזין לשישואן כמבואר בעדויות המוצגי' בשאלה יש להתירה שתנשא לכל מי שתרצה הן מכח עדות הראשון בצירוף עדות השני הן מכח עדות השני לחודיה וכ"ש בהצטרפות שני העדויות יחד ואיני מחליט הדבר להתיר אם לא יסכים עמי אחד מבעלי הוראה הנלע"ד כתבתי משה ן' חביב וזאת תשובת מהריט"ז ז"ה על ענין הנז"ל

הרב המובהק פטיש החזק כמוהר"ם ב"ח נר"ו ש"ר לאוהבי תורתו וענות צדקו הרבתני ורובי תורתו ע"פ האירו ולהיות מר ניהו רבא ממולה בחכ' דייל לכולהו כללי בקבה דנהרדעה ולא כן אנכי עמדי לפי מיעוט שכלי לא סביל לדיוקא דה"א דהחמר שיסבול שהוא על החמר הידוע לנו שהוליך את עובדיה והגויים המוצאים ההרוג מהיכן ידעו שהוא הוא החמר הנז' ולא על אחר היו מדברים ומה גם שלא נזכר בדברי הגויים המדברים באיזה זמן מצאו ההרוג הנז' שמא לעתים רחוקות לימים שעברו הם מדברים ולא ע"ז היה המעשה ודברים כאלו אדם גדול דכותיה דמר יכיל לאומרן לא כן אנכי עמדי, ומה גם שמציאוהו בנהר ואם הגוי השליכו לנהר מי יודע אם חי ואם מת השליכו והוא הלך לארץ מרחוק וזה היה אחר הנמצא ואפי' היה ההורג עצמו מל"ת או' עובדיה הנז' הוא הרגו רובה דרובה דהפוסקים ס"ל שצריך לו' הרגתיו וקברתיו משום דאיכא למימר דאמ' בדדמי דמחי ליה ברומחא וס' שמת כיון שנפל על הארץ כדרך המוכים ואחר אשר פנה הלך הרוצח קם המוכה והלך לארץ מרחוק וכן כתב הרב מוהרח"ש ד' כ"ה ע"ד ז"ל אבל למאי דאמרינן דבדדמי איכא למיחש דשמא לא מת וסבור שמת ונראה שזה דעת מוהר"י סאגיש ז"ל אין חלוק זה ברור כ"כ דבאו' הרגתי את פ' ג"כ איכא למיחש דילמא מחא ליה בגירא או ברומחא והלך הרוצח לדרכו וסבור שמת ולא מת ע"כ א"כ בנ"ד ג"כ אפי' היה או' מל"ת ההורג שהוא המיתו איכא למימר דאמ' בדדמי לפי שהוא נחפז לברוח על מעשה הרעה אשר עשה ולא דקדק אם מת או לא וכדומה לזה כתב הרב דון תם ז"ל סי' קל"ג ד' ס"ד סוף ע"א ז"ל דכ"ש בנ"ד שאמרו הרוצחים ובעת הריגתו התיזו את מוחו כמוזכר בנסח הש' ויש למערער שיערער דאיכא בדדמי כל שלא שהו הרוצחים אחר התזת המוח כדמשמע באותה תשובה שכתב המרדכי בסוף יבמות גבי אותן נשים שהתיזו את מוחן וכו' שדקדק ואמ' והוא שראו המוח מפוזר ומפורד והי"ל שהות אח"כ דמשמע דתרתי בעינן פיזור המוח ושהות וידוע הוא דרוצחים ואינם שוהים