שו"ת מהר"ם בן חביב מה

לדבר שזה הרג לפ' או זה זייף שטר זה כשאנו מייסרין אותו ומודה מתברר הדבר דהודה על האמת וחזקה לא משוי איניש נפשיה זייפן או רוצח מחמת היסורין כנ"ל

ומ"מ אפי' תימא דיש לדחות ראוה זו הרי מצינו לכמה גדולים מהריק"ו ורבים אשר אתו דסברי דאין לחוש דמה שהודה הרוצח הוא שקר מחמת היסורין ואף לדעת מהריב"ל דחלק עליו מ"מ היכא דאיכא הוכחה דאומר אמת מודה הריב"ל כמ"ש הרח"ש וכאן יש הוכחה גדולה כדכתי' לעיל דנמצא הרוג באותו דרך גם טעמא אחרינא דלא חלק מהריב"ל אלא ברוצח דעלמא אבל בהודאת החמר שהוליכו שהוא הרגו יודה מהריב"ל כדכתיב' וא"כ יראה לע"ד דיש להתיר אשת עובדיה אלפנדרי מצפת שתנשא לכל מי שתרצה ע"פ עדות החמר אפי' שהודה מתוך יסורין מכח א' מהטעמים שכתבתי וכ"ש בצרוף כל הטעמים

עוד יש לצרף מ"ש בעדות הראשון ואח"כ ידענו ע"פ החמר שהיה יהודי והוא הרגו וכתבתי לעיל דמשמעות הדברים מדכתוב החמר בה"א הידיעה משמע דעל החמר שהוליך לעובדיה מאלגזין לכישואן הם מספרים אלא שגמגמתי בסוף הפסק שלא לסמוך להתיר את האשה מכח ה"א יתירא דאפשר דלא דייקי אמנם עתה מכח עדות השני מתברר דמ"ש בעדות הראשון ואח"כ ידענו ע"פ החמר וכו' משמעותו האמיתי הוא על החמר שהוליך לעובדיה מאלגאזין לשישואן ועל הריגת עובדיה שהוליך עמו סיפר החמר שהרגו מכח עדות השני וא"כ הרי יש מקום להתיר בעדות הראשון מכח עדות השני ובעדות הראשון לא יש הריעותא דהחמר הודה ע"י יסורין דמשמעות הדברים הוא דהודה מעצמו דהוא הרגו קודם שנתפס דליכא לתלות להחמיר דמ"ש בעדות הראשון ואח"כ ידענו על פי החמר שהיה יהודי והוא הרגו אותה ידיעה להם ממה שהודה החמר אחר שנתפס ויש לחוש דשיקר מאימת היסורין כדחייש מהריב"ל ז"ל דודאי פשיטא דליכא למיחש להכי ואנו לוקחי' העדות הראשונה כפי פשוטו ואנו אומרים דבתחלה סיפר החמר הדברים לשכינו ומיודעיו בלי שום יסורין ואח"כ סיפר והודה ע"י יסורין

ויש להביא ראיה לזה ממ"ש מהריב"ל בח"א סוף כלל א' ממה שהעיד יהודי מפי מלח דמת פ' ויהודי א' העיד מפי המלה בתשובת שאלה תלינן דהראשון שמע מפי המלח במסל"ת והשני שמע ע"י שאלה ושרינן האשה ע"פ עדות הראשון יע"ש

עוד יש להביא ראיה ממ"ש מהריב"ל ח"ב כי' י"ב על א' שהעיד מפי גוי שא"ל דהלא קרובי החמר ומצאום דנאכל כל בשרם ואחד אמר מפי גוי א' שראה לחמר עם היהודים הרוגים תלינן להקל דהגוי דאמר סתם דראה אותם הרוגים ראה אותם שלמים עם פרצוף פנים והא' ראה אותם אח"כ כיון דלא העידו על יום ידוע ועל שעה ידועה יע"ש

עוד כתב שם מהריב"ל דא' אמר לאבי החמר דראו בנו הרוג אצלו והכירוהו באזורו והיה הרוג אחר אצלו על זה כתב דלא מהני עדות זה דיש לחוש לשאלה ואח"כ העיד מהריב"ל ע"פ עדות יהודי אחר דא"ל אבי החמר איך נהרג בנו עם אותו היהודי וכו' יע"ש וקשה איך התיר ליחוש מ"ש אבי החמר היינו עפ"י מה ששמע דראו בנו הרוג והכירוהו באזורו ובפני משה סי' נ"ג דף קכ"א נתעצם בקושיא זו ואמר דהיא קולא יתירא יע"ש, ולע"ד לא קשיא מידי כיון דלא ידעינן איזו הגדה קדמה יש לתלות להתיר ותלינן דבתחלה שמע בסתם דנהרג בנו ולא אמרו דהכירוהו באזורו וכעין זה חילק בפ"מ ח"א