שו"ת מהר"ם בן חביב מד

להציל עצמן מן היסורין כמו שצדד מרן ז"ל בתשו' אחרת דף קי"ו וקי"ט אלא יראה ברור דבשלמא ברוצח חשוד דעלמא דתופסים אותו בשנעלם איש ויש לחוש דנהרג דתופסים לחשוד הרוצח ומודה הרוצח דהרג לפ' אז יש לחוש דשמא אמר כך מאימת היסורין ובחר מות מחיים, אבל כשתופסי' לחמר שהוליך היהודי הנעלם ועושה לו השלטון יסורין שיודה מה עשה ליהודי שהוליך עמו נכרין דברי אמת דקושטא קאמר דאם לא שהרגו היכן הוא ואם הוליכו למקום אחר בחנם לא היה מחייב ראשו למלכות

גם ראיתי בתשו' הרדב"ז כ"י סי' רס"ה דנשאל על שאלת מהריב"ל דח"א סי' ב' על אותם היהודים שנהרגו בין בולוגראדו לבודון ועמד שם על חקירה א' אם נאמן ההורג לומר הרגתי לפ' והוכיח שם דנאמן ובכלל דבריו כתב וז"ל

וגדולה מזו יש בהגהות ובדברי האחרונים מעשה בגוי שדנוהו למיתה ואמר מעולם לא פשעתי אלא פעם א' הרגתי יהודי א' בין ניקולא לאוריק שהיה מוליך עשרה לטרין של כסף ששלחם יהודית לאחיה בניקולה והתירו אשתו משום מל"ת ע"י ששאלו לה אם שלחה המעות אע"ג דלא הזכיר שם היהודי ע"כ והרי יש בכאן שתי קולות חדא שלא הודה אלא מחמת המכות שהכוהו עד שיגיד כמנהג ודנוהו למיתה ואפ"ה חשבו אותו מל"ת. ותו דלא הזכיר שם היהודי ולא מכירו שא באמתלאה כל דהו התירו ממה ששאלו לה אם שלחה המעות ואין משם ראיה דכבר אפשר שנזדמנו ליהודי אחר עשרה לטרין של כסף והולך בדרך ניקילה ואותו הוא שהרג ואידך אזל לעלמא עכ"ל

ואיברא דאיכא למידק דמאי ראיה מייתי הרדב"ז מהך עובדא דאפי' במודה מתיך יסורין דהרג לפ' נאמן דשאני הך עובדא שלא היו שואלי' אותו שיודה שהרג לפ' מה הוא מעצמו אמר כן בשעה שדנוהו במיתה בחטאו אשר חטא ורצה לנקות עצמו שלא יחזיקוהו כמועד להרוג ולכן אמר שלא פשע בנפש אלא באותו יהודי שמוליך עשרה לטרין וכן ראיתי למרן מהריק"א ז"ל בתשו' דף קי"ט ע"א דכתב דמהך עובדא אין להביא ראיה רק הראיה האמיתית היא מתשו' מהרי"ק ז"ל יע"ש (ומה שיש לפלפל בהך עובדא עיין בתשו' מרן מהריק"א דף קי"ג ע"ג ובמשפט צדק ח"א דף ל"ב ע"א וע"ב יע"ש)

ומכל מקום נקוט מיהא דגם הרב הגדול הר"ד ן' זמרא ז"ל ס"ל כשיטת מהרי"ק דלא חיישי' דמ"ש ההורג מחמת יסורין הרגתי לפ' הוא שקר דחזקה לא משוי איניש נפשיה רוצח בחנם לחייב ראשו למלכות דאין אדם מתייאש מן הרחמים וכשאינו מודה אפשר דינצל ואפי' במודה מתוך היסורין אם הוא שקר או' אחר היסורין מה שהודעתי הוא מחמת יסורין כמ"ש מר"ן בתשו' דף קי"ט ע"א

והיה נראה לי להביא ראיה דהמודה מה שעשה מתיך יסורין חשיבא הודאה ממ"ש בפ' גט פשוט דף קס"ז ע"א בההוא שטרא דהוה כתיב תלתא בפרדיסא אזל מחקיה לגגיה דבית וכרעיה ושוייא ופרדיסא אתא לקמיה דאביי אמר ליה מ"ט רויח ליה עלמא להאי וי"ו כפתיה ואודי ההוא דהוה כתיב ביה מנת ראובן ושמעון אחי, הוה להו אתא דשמיה אחי אזל כתב ביה וי"ו ושוייא ואחי א"ל אביי מ"ט דחיקא ליה עלמא להאי וי"ו כולי האי כפתיה ואודי והביאו הפוסקי' דין זה בח"מ סי' מ"ב ואם איתא דכל מי שמיסרין אותו שיודה אם הרג הודאתו אינה הודאה א"כ גם במי שמיסרין אותו שיודה אם זייף השטר נימא דאין הודאתו הודאה אלא מחמת היסורין מודה אלא ודאי משמע דהיכא דיש רגלים