שו"ת מהר"ם בן חביב מא

אם יש לסמוך על עדות זה והשיב מהרי"ק וז"ל אמנם נראה לע"ד שכל מקום שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכוין לא להתיר ולא להעיד דודאי מקרי מסל"ת ושריא אתתא וכו' והא דפריך תלמודא והא איה חברנו אמרו לה היינו משום דפשיטא ליה לתלמודא דכל ששואלין אותו והוא משיב י"ל שמתכוין להעיד אבל היכא דפשיטא לן שאינו מתכוין להעיד כי הכא דאנן סהדי דאם היה יכול לכפור ולהשתמט ולומר שלא הרגו שהיה עושה דפשיטא הוא שאם לא היה אמת שהרגו לא היה מודה שהרגו כדי לחייב ראשו למלכות ומדהודה בכך ודאי קושטא קאמר ואין לך מסל"ת גדול מזה דהא ליכא לספוקי כלל במתכוין לא להתיר ולא להעיד א"כ לא נוציאו מתורת מל"ת עכ"ל

וראיתי בתשו' משאת בנימין סי' ס"ח ובתשו' מנהיר עיני חכמים סי' ק"י דהורה הלכה למעשה כתשו' מהרי"ק וע"ש גם בס' תומת ישרים סוף סי' קל"ב וסוף סי' קל"ד פסק מהר"ש סבע כדעת מהרי"ק ז"ל והסכים עמו מהר"ר תם סי קל"ג וע"ש, גם הרשד"ם סוף סי' קס"ה דף קנ"א סוף ע"ב ועיי' שם ד' קנ"ג ע"ג והרש"ך ח"א סי' כ"ו דף מ"ז ע"א גם רשד"ם סי' קצ"ד

וכתב מרן מהריק"א ז"ל בתשו' דף קי"ו דברי מהרי"ק הללו וכתב אח"כ ומ"מ נראה לי דמלתא דפשיטא הוא שאם מתוך היסורין הודה בכך שהוא הרג ליהודי אינו נאמן דעביד דמשקר לינצל מן היסורין ואעפ"י שיודע שכיון שיודה ידינוהו למיתה, מחמת יסורין שנותנין נבחר לו מות מחיים וכדאמרינן אלמלא נגדיה וכו' אבל אם קודם שיסרוהו הודה נראה דמהימן דליכא למימר דמחמת יראת היסורין אמר שיקרא וקצת יש לדקדק כן מתשו' מהרי"ק שכתבתי בסמוך שכתב דפשוט הוא שאם שלא היה אמת שהרגו לא היה מודה שהרגו כדי לחייב ראשו למלכות וכו' הא ודאי דבאתריה דמהרי"ק הוו מייסרין עד שיודה שכן משפט כל מלכי הגויים ואפ"ה כתב שאם לא היה אמת לא היה מודה וטעמא כדפרישית שכיון שעדיין לא ייסרוהו לא אמרינן שמפחד היסורין הודה כנ"ל עכ"ל ובתשו' אחרת כתב מרן מהריק"א דף קי"ט ריש ע"ב ונראה עוד לומר דאפי' ייסרום עד שהודו לא אמרינן שמחמת היסורין הודו, מה שלא עשו ועמדו בדיבורם גם אחר היסורין דכל שמודה מחמת היסורין אח"כ אומר שלא הודה כן אלא להנצל מהיסורין עכ"ל

הרי תשובה זו דמרן מהריק"א סוחרת לראשונה דבתשו' הראשונה כתב דבמודה דהרג לפ' מתוך יסורין אינו נאמן ובתשו' השנית כתב דאפי' במודה מתוך יסורין נאמן דאם איתא דמשקר היה לו לומר אחר היסורין שלא הודה כן אלא להנצל מן היסורין ובס' משאת בנימין סי' ח' דקי"ד ע"ג הביא תשו' מרן מהריק"א וסמך עליה וכן הסכים מנהיר ענ"ח סי' ק"י וע"ש ויראה לע"ד דמהריק"ו סבר כתשו' השנית של מרן ז"ל דאם איתא דסבור מהריק"ו דבמודה מתוך היסורין לא מהני היה לו למהריק"ו לברר בנדון שלו אם הודה הרוצח לשופט מתיך יסורין או לא אלא ודאי משמע דמהריק"ו ס"ל דאפי' בחודה מתוך יסורין נאמן מטעמא דיהיב מרן בתשו' השנית כל המודה מחמת יסורין אחר היסורין אומר שלא הודה כן אלא להנצל מן היסורין, ואין לומר דבעובדא דמהריק"ו היה ידוע למהריק"ו דהודה הרוצח לשופט בלי יסורין ולכך כתב להתיר, דמ"מ היה לו לרמוז בתוך דבריו טעמא דשרייותא משום דהודה הרוצח טרם שעשו לו יסורין ומדסתם מהרי"ק דבריו משמע