שו"ת מהר"ם בן חביב ד

הראשון דדילמא שאלתו של הר' דוד ירחי ששאל מהערל על דבר ההפסד של השני אלפים ות"ק מיידים מסיק ליה להאי גוי מדין מל"ת ואע"ג דמהריב"ל ז"ל בח"א סי' ב' הקל באותו נדון ששאלו על ענין הספינה של הרגלים והמשיב השיב גם על היהודים שהיו באותה ספינה ואעפ"י כן דן הרב ז"ל דשפיר הוי מל"ת והרשד"ם החמיר והעלה דשאלתם על הספינה הוי כאלו שאלו על היהודים בפירוש ואעפ"י כן כתב הוא ז"ל דרבני שאלוניק עבדו בה עובדא והתירוה לינשא, מ"מ נדון דידן נראה דריע וגריע טפי מההוא נדון דהריב"ל ז"ל דבכאן כל השאלה סובבת ועומד על טביעת היהודי והוה ליה כאלו שאלו על היהודי בפירוש שהרי אינם שני נושאים מחולקים ונפרדין זה מזה רק הא בהא תליא שהפסד המעות היה על עלילת טביעת היהודי וכששוגוו על ענין הפסד המעית הוה ליה כאלו שוזזו על טביעת היהודי שהוציאו מעות הללו על עלילת טביעתו, מ"מ הסברא נותנת דאעפ"י כן לא נפק בהכי מדין מל"ת דהגע עצמך אם שאל יהודי מגוי על חפץ א' שהיה בידו שיאמר לו ממי קנאו והשיב לו הגוי שלקחו משוללים שהרגו את פ', היהודי האם יש סברא לומר שאינו נידון במסל"ת, ותו דטעמא דגוי הנשג פסול משום אשר פיהם דיבר שוא ומ"מ לא משנו בדיבורייהו רק בדבר שיודעין שיש בו נפקותא לישראל השואל עליו אבל כששאלו על מלתא בעלמא אעפ"י שמאותם הדברים נמשך הענין בהכרח וסיפר על פ' יהודי שפיר חשבינן ליה מסל"ת ולא משקר כיון שמתחלת הענין לא נפקא ליה לישראל מידי בין שהיה כך או כך, והן אמת דבנ"ד יש לנו לומר שאינו נאמן לומר שיצאו מעות הללו בזה ההפסד אילו היה שם נפקותא לענין דינא מ"מ בענין טביעת היהודי שפיר חשבינן ליה לגביה מסל"ת ופלגינן דיבוריה שלא להאמינו בהוצאת המעות ולהאמינו בענין טביעת היהודי ואשכחן שכתב הרב מהריק"ש ז"ל בהגהותיו וז"ל כי היכי דאמרי' דכי לא שייליה ליה להאי גוי גופיה מסל"ת חשיב, ה"ה כי שייליה על ידי אחר והשיב להם הגוי על זה בכלל דבריו חשיב מל"ת גבי יהודי ב' אעפ"י שנשאל על הראשון ועיין הריב"ל סי' ב' ורשד"ם סי' ס' ועיין בתשובותיו סי' קכ"ב עכ"ל, ונראה לומר דיותר יש לנו להקל בנ"ד כיון שהשאלה אינה על ענין מיתת יהודי כלל רק על הפסד ממון בעלמא יותר ממה שיש להקל בדיניה דמוהריק"ש ז"ל דכיון דקשייליה על מיתת יהודי מה לי מיתת יהודי זה מה לי יהודי אחר ואעפ"י כן מקילינן כ"ש בנ"ד שאינו יודע הגוי שיש נפקותא לידע טל מיתת יהודי רק לידע על ענין הפסד חמון איך היה

ועוד יש לדון ולהקל דפשיטא ופשיטא שדברי הערל כולם אינם כתובים בסיגנון זה בפנקס הוצאות הביק רק כותבים סתם שהוציאו כך וכך מעות בהפסד עלילת טבוע אחד שנמצא על שפת נהר כפר עלקם של הביק שהרי אין קפידא לביק רק לידע היכן הוציאו אפטרופוסיו מעות הללו וכשיתנו לו זכרון דבר לומר שהוציאם בעלילות טבוע די להם ומתפייס בכך ואינו חוקר כלל מי הוא זה שנטבע אם גוי אם יהודי שאין לו הפרש בהפסד כלל בין שיהיה כך בין שיהיה כך ומציאת הטבוע על שפת הכפר הוא דבר מפורסם הרבה שכל בני הכפר הם מעידין על זה ואינם צריכין לחזק הענין על ידי שידקדקו הרבה בפרט הענין ולתת סימניו ואותותיו שטבוע זה היה יהודי פ' שהיה בספינה עם פלוני נמצא לפי זה כששאל הר' דוד ירחי מהערל ענין הוצאות הב' אלפים וחמש מאות מיידיס די היה לו להשיב שהוציאום בהפסד