שו"ת מהר"ם בן חביב לט

אכתי לא דמי למעשה דציידן דשאני התם דאמר דמת אבל בנ"ד דאמר הרגתי אותו מאן לימא לן דנאמן הגוי לומר הרגתי לפ', יש לומר דזה פשוט דנאמן כדמוכח בהדיא מהא דאמרו בסוף יבמות דף קכ"א סוף ע"ב ההוא נכרי דקאמר לישראל קטול, אספסתא ואי לא קטילנא כדקטילנא לפ' בר ישראל וכו' דלא רצו להתיר אח אשתו אלא משום דמוכח דלמירמא אימתא קא עביד הגוי הא לאו הכי היו מתירין את אשתו ע"פ הרוצח וכ"כ הרא"ש כלל י"ח סי' יו"ד דיש להתיר אשה ע"פ הרוצח דאמר הרגתי לפ' מכח ראיה זו ורמזה מר"ן בב"י א"ה סי' י"ו דף מ"ב ע"ב וכתב כן שם בשם כמה פוסקי' יע"ש

וכן כתב הרא"ם בתשו' ח"א דהחמרים נאמנים לומר דהם הרגו ליהודים שהוליכו עמהם מירושלם יע"ש. גם בתשו' פני משה ח"ב סי' ז' וח' התירו בעובדא דאמר החמר מל"ת דהרג ליהודי שהוליך עמו ממקום פ' יע"ש

הספק הרביעי דאפי' תימא דהחמר דנ"ד דהוליך לעובדיה הנז' אמר היהודי שנתנו לי באלג'אזין להוליכו לשישואן הרגתי אותו באמצע הדרך אכתי יש לספק שמא ע"י שאלה סיפר דשאלו לו היכן הוא היהודי דמסרו לך באלג'אזין להוליכו לשישואן והשיבו הרגתיו דפשיטא דלא מהני כיון דיש לחוש דשמא ע"י שאלה סיפר דהרי לא אמרו בתוך העדות דהחמר אמר כן במל"ת וכתב הריב"ל בח"ב סוף סי' י"ב בעדות דשלחו ממקום א' דשמעו מפי גוי דפלוני נהרג דלא שרינן אשתו עד שנשאל להם אם היה הגוי מל"ת, איברא דמוכח שם מדברי הריב"ל דהיינו דוקא היכא דאפשר למיקם עלה דמלתא אבל היכא דלא אפשר למיקם עלה דמלתא תלינן דהיה מל"ת, ועוד כתב דאפי' היכא דאפשר למיקם עלה אם העדות שלחוהו ב"ד לא חיישי' לב"ד טועין וכ"ש כשאנו יודעי' שהב"ד הוא ב"ד יפה יודעי דעת ומביני מדע יע"ש וכ"כ הר"א ששון סי' ד' וכ"כ הרח"ש סי' ל"ד דף קס"ה ריש ע"ג וכ"כ הר"ש הלוי בתשו' דף נ"ח סוף ע"ב דלא חיישי' לב"ד טועים וכ"כ בסוף הפסק וכ"כ בפני משה ח"א סי' ג"ן דף קכ"ב ע"ג וע"ד דלא חיישי' לב"ד טועים וכ"כ מהרי"ט ן' יעיש בפני משה ח"א סי' מ"ה ועיין בפני משה ח"א סי' ט"ו דף ל"ה ע"א דרוצה להקל אפי' ביהודי דשמע מפי גוי דפ' מת דמסתמא אמרי' דהוי מל"ת וצ"ע איך לא חש שם והקל אפי' שלא במקום ב"ד, ועיין בהר"א ששון סי' י"ג במי שהעיד מפי גוי ושאלו לו הב"ד אם היה מל"ת והשיב דאינו זוכר כתב דיש להחמיר ובס' בני שמואל סי' ס"ב נטה להקל ודבריו תמוהים בעיני יע"ש, ומ"מ בעובדא דנ"ד דהוא מעשה ב"ד וכתוב בסוף העדות דידעו מפי החמר שהיה יהודי והוא הרגו לא חיישי' לב"ד טועין ומסתמא נתברר להם דהיה מל"ת וכ"ש דשאלנו את פי שלוחי ארץ ישראל ההולכים למערב ואמרו לנו, דראש הב"ד יצחק קמוייאל החתום בראש העדות הוא מיודעי דעת ומביני מדע דודאי דתלינן לומר דהיה מל"ת דאל"כ לא היו כותבי' אותו עדות בכדי דיש לחוש

ועוד יש צד להקל דאפי' תימא דיש לחוש דהחמר לא היה מל"ת אלא ע"י שאלה סיפר יש צד להקל והטעם דכתב המבי"ט ח"א סי' קל"ה שאם יצא ראובן ללכת למקום א' ושוב לא נודע ממנו מה נעשה בו כי לא שב למקום שיצא משם ואל המקום אשר היתה כוונתו ללכת לא הלך ועבר זמן ולא נודע ממנו שום רמז אם הועד שמצאו הרוג באותו הדרך דאז יצאה אשתו של ראובן מספק איסורא דאורייתא ע"כ תורף דבריו: