שו"ת מהר"ם בן חביב לז

את אשתו, באופן דבנתלוה בדרך בעינן שיאמר חבל על יהודי וגו' ולא סגי שיאמר חבל על איש שהיה עמי בדרך אבל כשידענו דיצא ישראל עם גוי ממקום אחד כשיבוא הגוי ויאמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין אשתו אע"ג דלא הזכיר דהמת היה יהודי כנ"ל

אך הרשד"ם בא"ה סי' מ"ד ורמ"ג הפליג להחמיר בסי' דברי הרמב"ם וסובר דהא דכתב הרמב"ם איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו היינו דוקא כשמגיד הגוי לאותם שראו אותו יוצא משם וידע הגוי שראהו יוצא עמו הא לאו הכי חיישי' דילמא פעם אחרת יצא עמהם אחר ועל האחר הוא שמעיד יע"ש, והרח"ש בקונטרי' דף י"ח ע"א כתב דדברי הרשד"ם הם דחוקי' בלשון הרמב"ם גם בתשו' סי' ל"ה דף קס"ד ריש ע"ב כתב דהרשד"ם הפליג להחמיר יע"ש

גם כתב הרח"ש בתשו' סי' ל' דף קנ"ב ע"א וע"ב דיש לסמוך על מ"ש מהריב"ל בח"א סי' ב' דבהך פלוגתא דהרמב"ם והרא"ש פסקינן כהרא"ש ז"ל דלא חיישי' שמא נתלוה איש אחר משום דהם שתי חששות, חדא דאותו יהודי נפרד ממנו, שנית שנתלוה עמו איש אחר ועל אותו אחר אומר שמת, גם בתשו' פני משה ח"ב סי' ק"ל דף רמ"ד ע"ד הולך על פי שיטה זו לפסוק כקולת הרא"ש ז"ל ולא חייש לחומרת הרמב"ם דבעי שיאמר איש שיצא עמי מכאן

אך תימה איך מחליט הריב"ל והרח"ש ופני משה שלא לחוש לדברי הרמב"ם ז"ל הלא הטור בסי' י"ז העתיק דברי הרמב"ם כדמותן וכצלמן ולא השיב הטור על הרמב"ם כי אם במה שאמר הרמב"ם בסוף לשונו והוא שיאמר קברתיו על זה כתב הטור ואיני יודע למה צריך שיאמר קברתיו משמע דבמ"ש הרמב"ם בתחלת הלשון שיאמר הגוי איש שיצא עמו מכאן מת מודה הטור דכן צ"ל אבל אם אמר איש יהודי שהיה עמי בדרך מת לא סגי דחיישי' שמא נתלוה עמו איש אחר

ועוד תימה אם כך הבין הטור דברי הרמב"ם ז"ל איך לא אמר הטור דהרא"ש אביו חולק על הרמב"ם ולא בעי שיאמר איש שיצא עמי מכאן אלא אפי' באומר איש יהודי שהיה עמי בדרך מת כיון דאנו יודעי' היהודי שהיה עמו בדרך לא חיישי' דאותו יהודי הלך ונתלוה עמו איש אחר ועל אותו אחר אומר שמת ובס' משאת בנימין סי' מ"ה דף ע"א ע"א כתב דהטור לא הרגיש בפלוגתא זו דהרמב"ם והרא"ש ונקטי' כהרא"ש יע"ש וזה לא יעלה על הדעת דהטור לא הרגיש בזה ושרי ליה מאריה

איברא דראיתי בתשו' מרן מהריק"א ז"ל דף קי"ד דהביא מעשה זה דציידן וכתב וז"ל ובעובדא קמא אצטריך לאשמועינן שאעפ"י שאינו מכיר שמו מכיון שאומר יהודי שהיה עמו בדרך מת משיאין את אשתו ואין חוששין לומר שמא יהודי אחר נתלוה עמו בדרך ההוא ועל אותו אומר ווי אבל אותי שראינוהו אז מתלוה עמו חי הוא, אלא שעל אותו שראינוהו שנתלוה עמו בדרך ההוא הוא שאומר כן, ונראה לי שצריך שיבינו מתוך דבריו שעל אותו פעם ועל אותו דרך הוא אומר כגון שהוא מדבר עם הרוכלים שראו אותו מתלוה עם אותו יהודי או כיוצא כזה שאל"כ יש לחוש שמא לעיתים רחוקות הוא מדבר כלו' בפעם אחרת או בדרך אחרת שנתלוה עמו יהודי אחר הוא שאומר כן עכ"ל, ובתשו' מהר"ש הלוי סי' ג' דף ס' ע"ב הביא דברי מרן הללו וכתב דהם דברים נכוחים יע"ש ויש לתמוה איך החליט מרן לומר דיש לחוש שמא לעתים רחוקות הוא מדבר הרי מתוך תשו' הרא"ש ויראה דלא חייש להכי ונתבאר לעיל מתוך דברי הריב"ל דהרמב"ם והרא"ש פליגי בענין חששה זו ואיך לא ביאר

ולכן יר' לע"ד דהטור ומרן מהריק"א ס"ל דהרמב"ם והרא"ש לא פליגי לענין