שו"ת מהר"ם בן חביב לג

הסכים בזה וכתב שכ"כ כל האחרונים ז"ל

אחר שכתבתי זה בא היקר הר' סעדי מצפת ת"ו וא"ל שהכיר להר' עבדיה אלפאנדרי שהיה בצפת עושה מלאכה בצמר ומחמת החובות והפסדות הלך למערב ואשתו הלכה למצרים ובא א"ל משם אשת הרב מהר"ר יצחק שלו' ז"ל שבאה מצפת ת"ו באופן דהדבר הוא ברור דעבדיה אלפנדרי שיצא מצפת הוא הוא שהעידו עליו

ואחר שנתברר בב"ד דבטלה של אסתר העגונה הנז' דהיה שמו עבדיה היה בצפת ת"ו ויצא משם לארצות המערב, מעתה יש לברר אם העדות שנתקבל במערב דעבדיה נהרג הוא עדות מספיק להתיר העגונה הנז' הספק הראשון הוא דכיון דהמעידי' על הריגתו לא הכירו דשמו עבדיה ושיצא מצפת כי אם על פיו יש לברר אם סגי בהכי כיון דהגיד שמו באקראי בעלמא

ויראה דהדבר ברור דסגי בהכי כדמוכח מההוא עובדא דשלהי יבמות מעשה באדם אחד שבא להעיד עדות אשה בפני חכמים אמרו לו היאך אתה יודע בעדות אשה זו א"ל אני והוא היינו מהלכים בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלא ביחור של תאנה ופשחו והחזיר הגייס לאחריו אמרתי לו יישר כחך אריה אמר לי יפה כוונת לשמי שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן אריה דמכפר שחייא לימים חלה ומת והשיאו חכמים את אשתו ע"כ, הרי מוכח מהכא דאע"ג דהעד לא היה מכיר שם הנפטר אלא מפי הנפטר ידע העד דהזכיר לו שמו ושם מקומו ואפ"ה התירו את אשתו, וגם הרא"ש בתשו' כלל נ"א סי' ב' הביאה הטור א"ה סוף סי' קי"ח בתלמיד א' דאמר דהיה שמו ר' אשר ושלמד לפני הרא"ש והעתיק תוספות הרא"ש והעידו עליו שמת התיר הרא"ש את אשתו מכח ראיה הנז' וכן הרא"ם בסי' ע"ו אע"ג דלא היו מכירים שם המת אלא מפי המת יע"ש, וכ"כ מהרי"ק ריש שו' קע"ו הביא דבריו מרן הב"י סי' י"ז דף מ"ד ע"א, גם מהרש"ך ח"ב ריש סי' מ' פסק כן בפשיטות יע"ש

ואם תאמר אמאי הוצרך הרא"ש ומהרי"ק להביא ראיה זו דסוף יבמות הלא קי"ל לענין גט בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין ותו תנן בא' שעמד על ראש ההר ואמר אני פ' בן פ' נשכני נחש והריני מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתי, עי' בתשו' הר"מ אלשיך סי' קכ"ו דר"כ ע"א, י"ל דחשש הרא"ש דשמא יש לחלק בין אומר כן בשעת מעשה דלא חיישי' שמא בא לקלקל להתיר אשתו בגט או בעדות מיתתו מה שאין כן כשאומר כן באקראי בעלמא שלא בשעת מעשה בדרך ספור דהוא פ' ממקום פ' דילמא לא נתיר את אשתו ע"פ מה ששמענו מפיו באקראי דשמו כך לכך אייתי הרא"ש מההיא דאריה דסוף יבמות וכן מצאתי בתשו' הריב"ל ח"נ סי' ט' דף ח' ע"ד ועיי' הרשד"ם סי' נ"ט וסי' רל"ט ומה שיש לפלפל בדבריהם עיי' בקונ' הרח"ש דף ע"ח ע"א ועיי' מ"ש הרא"ם ח"א סי' ע"ו בפסק דעזריאל יע"ש

סוף סוף דבר הדבר ברור דיש להתיר את העגונה ע"פ מה ששמעו מפי המת דהוא פ' ממקום פ' אע"ג דאמר כן דרך סיפור באקראי בעלמא

שיש לעמוד, הוא זה דיש מחלוקת בין הפוסקי' די"א דבעינן שיזכיר שמו ושם אביו ושם עירו אבל בשמו ושם אביו או בשמי ושם עירו לחוד לא סגי וי"א דבשמו ושם עירו או בשמו ושם אביו סגי, ועלתה הסכמת האחרונים ז"ל דכשלא הזכיר אלא שמו ושם אביו ולא הזכיר שם עירו אין להתיר אם לא שיש הוכחה שהיא מאותה העיר וכשלא הזכיר אלא שמי ושם