שו"ת מהר"ם בן חביב ל

ותו איכא למימר דיש הוכחה דלא קאמרי בדדמי דמדקאמר דהמתין שם משמע דהיה ממתין שם לדעת מענין משה ן' אשר אם יצא מן הים חי או מת לקוברו ולא נסע משם עד שא"ל אכלוהו כוורי למשה ן' אשר משמע שנתאמת אצלו מפיהם ועדותם כי עינם ראו ולא זר שאכלוהו כוורי ולפי' נסע משם דאל"כ מה נתחדש אצלו במ"ש לו אכלוהו כוורי בדדמי הא איהו נמי הכי נמי היה בדעתו שמת כבר ובפרט דאיהו ראה טביעתו ומדחזינן דדקדק זה העד אף שראה טביעתו לומר משם אחרים שא"ל שאכלוהו כוורי משמע דידע והבין מדבריהם דלא אמרי בדדמי

ותו איכא למסמך לסניף מ"ש הבית יוסף דף מ"א ע"ב מ"כ שהשיב רבינו משולם על ראובן שהלך בסחורה ולא חזר ושמעו שנהרג שם ולא בא אפי' גוי מל"ת לומר אני ראיתיו הרוג כיון ששמעו מפי גויים שנהרג מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכין עליהם ומשיאין את אשתו ע"כ, ואע"ג דנר' דהך תשו' חולקת אמ"ש הרמב"ן סי' פ' כתבתיה לעיל, מ"מ סניף הוא זה ושוב ראיתי בהרח"ש בקונטרי' דף ז' ע"ג שרצה להסכים דבריהם יע"ש ועיין במשאת בנימין סי' ק"ה וק"ו ואלו החלוקים והסברות בהצטרפות כולם כיון דהוי במידי דרבנן שיש לנו רשות מהפוסקים להקל יכולים אנו לסמוך עליהם

מעתה לא נשאר לנו שום ספק רק מה שהסתפקנו בתחלת דברינו דבריש האשה שלו' אסיק א דנטבע במים שאל"ס אשתו אסורה עד שיעידו אפיקנהו קמן וחזינהו לאתר וקאמר י סימנין ונחלקו הפוסק' ז"ל בסברות הרבה ואם באנו לכתוב דבריהם יהיה למשא כבד ולכן אלקטה נא בדרך קצרה מדברי מהרח"ש ז"ל ושאר האחרונים וכלל הדברים דהך מלתא נחלקת לג' סברות הא' היא סברת ר"י והרא"ש דבראה הטביעה תרתי בעינן לאלתר פי' שראוהו מיד וגם הכירו הסימנין וכשלא ראה הטביעה לא בעי לא לאלתר ולא סימנין רק בטביעות עינא סגי, הדעת הב' כתבו תו' והרא"ש בשם ר"ח ומדברי הרב בעל ת"ה סי' ר"מ נראה שהוא מדברי המר' בין ראה הטביעה בין ראה אין גופו שלם תרתי בעינן לאלתר וסימנין אבל כשגופו שלם לא בעינן מידי רק טביעו' עינא לבד ור' ירוחם הביא השני חילוקים בשם ר"י ור"ת והטור תפס כדברי שניהם להקל ולהחמיר, הדעת הג' להרשב"א והריטב"א והר"ן ושאר רבוותא דבכל גוונא לאלתר בעינן סימנין לא בעינן וא"כ בנ"ד אלו שאמרו אכלוהו כוורי למשה ן' אשר איכא למיחש לכ"ע לסברת ר"י והרא"ש איכא למיחש דילמא ראו הטביעה ובעינן שראהו מיד אחר שעלה מן הים וגם שהכירוהו בסימנין ואם העידו בטביעות עינא דלא סגי ולדעת ר"ח ז"ל איכא למיחש דילמא לא היה גופו שלם כשראוהו והעידו בטביעות עינא וגם שמא שהא ובעינן שיעידו לאלתר וסימנין, וגם לסברת הרשב"א וסיעתו איכא למיחש דילמא לא ראוהו לאלתר באופן דאיכא למיחש לכ"ע

אמנם כיון דבנ"ד הוי טבע במשאל"ס דלא נשאר כאן אלא איסורא דרבנן בכל ספק דמיתרמי לן אית לן להקל כדכתי' דהנה לסברת ר"י והרא"ש ז"ל דאמרו דבראה הטביעה תרתי בעינן שראהו מיד וגם הכירו בסימנין יש להתיר מטעם ספק ספיקא ספק ראה הטביעה ספק לא ראה ואת"ל ראה הטביעה ולא בעינן לא לאלתר ולא סימנין ובטביעות עינא סגי, ולסברת ר"ח ז"ל כשאין גופו שלם תרתי בעינן לאלתר וסימנין יש להתיר מכח ספק ספיקא ספק ראהו כשהיה גופו שלם ובטביעות עינא סגי ואת"ל אין גופו שלם ספק ראהו לאלתר והכירו בסימנין ואת"ל