שו"ת מהר"ם בן חביב כט

וכבר כתבתי דאע"ג דהריב"ל לא סמך על זה אלא כשהראשון הוא גוי מל"ת הלא איפשר דהכא הוה גוי ואת"ל ישראל הוא כיון דמשמע דשני עדים הוו דא"ל אכלוהו כוורי לתרי לא חיישינן דאמרי בדדמי ובדבר ההוה ורגיל כדכתי' לעיל, ויש להוכיח מ"ש לעיל דמ"ש אכלוהו כיורי אנן תולין דראו אכילתו ולא אמרי בדדמי ממה שכתב מוהר"ם הביאו בעל ת"ה סי' כ"ט דאם העיד נהרג פ' אמרינן דידע ודאי שנהרג כגון שהלכו מיד והכירוהו או שהיה עם ההורגים וראה חביריו שהרגוהו ע"כ דנראה דתלינן לומר שראו שאכלוהו כוורי ממש ואע"ג דבעל תה"ד מסיים בה דלא דמי הך דמהר"ם לנדון שלו דתלינן להחמיר גביה מה שהעיד שטבעוהו הגויים ואמר לשון שכולל המיתה דאמר בדדמי וסח במאי דרגיל עלמא למימר, כבר כתב מהר"א ן' חיים ז"ל סי' ע"ג דף קי"ו ע"ד כוונת חילוק בעל ת"ה בשני פנים, הא' דגבי נהרג פ' לא מספקא לן בגוף ומציאות המיתה רק הספק הוא שמא אחר ג' ימים ראהו ולפי' אנו תולין לומר דראה הריגתו והיה עם הורגיו אבל בההיא דטביעה הספק הוא על מציאות המיתה בכלל וכו' יע"ש והכא בנ"ד אין הספק שנפל לנו בגוף עיקר עדות המיתה דזה כבר ידוע לנו שטבע ושריא מדאורייתא אלא הספק הוא לענין שחששו דילמא אמר בדדמי אנו מפרשין דבריו שאמר אכלוהו כוורי דרוצה לומר שראו אכילתו ממש כמו שתלה מהר"מ דהמעיד נהרג פ' שראה הריגתו ולא ראהו הרוג אחר ג' ימים

עוד פי' מהר"א ן' חיים ז"ל בסי' הנז' דכונת בעל ת"ה לחלק מנדון שלו לנדון מהר"מ היינו משום דבההוא דטביעה איכא ריעותא בגוף העדות כיון שהזכיר הטביעה דרגילי אינשי למקרייה מיתה אפי' דליכא מיתה מה שאין כן בההיא דמהר"מ דלא הוזכרה שום ריעותא בעדותו שהוא לא אמר אלא פ' נהרג ואין לנו להחמיר מדעתינו דראה אחר ג' ימים וכו' יע"ש, והכא בנ"ד דמי טפי לההיא דמהר"מ דאם היו אומרים טבע ואכלוהו כוורי כיון דהזכיר טבע היינו אומרים להחמיר כיון שהזכיר הטביעה אמר דאכלוהו כוורי בדדמי אבל כיון דבנ"ד אלו שאמרו אכלוהו כוורי לא הזכירו דטבע אלא סתם אמרו אכלוהו כוורי אין לנו להחמיר מדעתינו דבדדמי אמר ואע"ג דר"נ לא אמר רק אכלוהו כוורי לחסא ולא קאמר טבע חסא ואכלוהו כיורי ואפי"ה חזינא דא' אכלוהו כוורי בדדמי לא דמי לנ"ד דהתם כיון דבאו דברי רב נחמן אחר דברי ההוא דאמר טבע חסא הוי כאלו אחר ר"נ טבע חסא ואכלוהו כוורי אבל הכא אלו שאמרו אכלוהו כוורי לא אמרו דבריהם על דברי אחר שאמר טבע משה ן' אשר ואמרי אינהו אכלוהו כוורי כי היכי דניחוש לתלות להחמיר דאמרי בדדמי כי לא אמרו לו רק סתם אכלוהו כוורי אין לנו להחמיר מדעתינו ולומר דאמרי בדדמי

ועוד אני אומר דהמעיין בת"ה סי' ר"מ יראה דמפרש דמ"ש בתשובות מיימו' אטעייה ואזלה ואינסיבא הטעות שלה היה שחשבה כי ר"נ נתכוון להתירה בזה הלשון שאמר אכלוהו כוורי לחסא והיה לה לחוש דאמר בדדמי כן ולא להתירה נתכוון ולא היה טעות שלה כל כך מפני שלא חקר היאך ידע דאכלהו דזה כבר ידעה דע"פ ההוא דאמר טבע חסא אמר רב נחמן כך אכלוהו כוורי זהו כללות דבריו בקיצור אף שלשון הרב סתום וכבר ביארו הרח"ש בקונטריס דף נ"ח יע"ש, באופן דנ"ד ליכא שום טעותא כלל במה שאנו סומכין דמה שאמרו אכלוהו כוורי למשה בן אשר דאין ה"נ אם היו העדים לפנינו היינו חוקרים ודורשים איך ידעו דאכלוהו כיורי אבל כיון דליתיה קמן דנשיילה תלינן להקל: