שו"ת מהר"ם בן חביב כח

אסורה מדרבנן ולכתחי' ואם היינו. מקילין בה והיינו מקילין בדרבנן וכו' וכוונתו דמקלינן בה להנשא לכתחי' בכל ספק דאיתרמי לן לכתחי' כמ"ש הרח"ש סי' מ"ה יע"ש

ומ"ש הרב בעל תרומת הדשן סי' דש"ס אינו עניין לנ"ד דהתם לא הוי עדות מן התורה ובגוף העדות עצמו כתוב דתלינן להחמיר שסח במאי דרגיל אינשי למימר וכן מ"ש בכתבים סי' קס"א ותשובות הרמב"ן ס' פ' דכתיבנא לעיל לא דמי לנ"ד מטעמא דאמרינן, ותו דשאני התם בנדון בעל תרומת הדשן לא החמיר אלא בחדא מתלת או מפני שהגוי ראה הטביעה ובטביעה רגילי אינשי כי חזו ליה טובע בנהר גדול קורים עליו שם מיתה ולא סמכינן אסתם דבריו יעו"ש, א"נ אחר שיצא קול שפ' טבע במים שאל"ס אם כתב בחור לחבירו דרך שמועות או התאוננות דפ' מת לא נתיר אשתו משום דאמרינן דכתב הבחור מחמת הטביעות כמו שיצא קול כמ"ש שם אבל הכא בנ"ד אלו שאמרו אכלוהו כוורי למשה ן' אשר לא ידעינן אם הם מאותם שראו הטביעה וגם לא ידעינן אם אחר שיצא הקיל אמר אכלוהו כוורי למשה ן' אשר והוה ליה ספק ספיקא ספק ראו הטביעה ספק לא ראו ואת"ל ראו הטביעה ספק אם מ"ש אכלוהו כוורי היה בדדמי ובדבר ההוה ורגיל דברו כך, וכן אם אחר שיצא הקול הוה ליה ספק ספיקא ספק אם אמרו אכלוהו כוורי קודם שיצא הקול או לא ואת"ל אחר שיצא הקול ספק אי אמרי בדדמי בדבר ההוה ורגיל ואע"ג דהוי ספק ספיקא דלא מתהפך, הא אשכחן כמה רבוותא דס"ל דלא בעינן מתהפך ותו איכא קצת הוכחה דלא חיישי' בנ"ד שמא אחרי הקול העידו מדקאמר אייו שאלי אין און פידאשיקו די טאבלה איישטוב"י, אישפיראנדו אימי דיג'ירון קילו קומיירון לוס פישקאדוס דמקאמר יצאתי וישבתי שם ממתין וא"ל שאכלוהו כוורי למשה ו' אשר משמע דלא היו ימים רבים דמסתמא לא המתין שם בחוף הים במקום שייצא זמן הרבה ובזמן מעט לא חיישינן דהעידו בעדות הקול שטבע בדדמי שאכלוהו כוורי וראיה ממ"ש בכתבי מהרי"א סי' קס"א וז"ל עדותיה תספיק לדעתי חדא שהגוי הנז"ל סח דבריו בקרוב אחר שנזכר בעוד שהיו מסופקים בו אם עודינו חי ותפוס וליכא למימר עליה דקאמר בדדמי ע"כ

וא"ת אכתי חזינן דר"נ אמר בדדמי האלהים אכלוהו כוורי לחסא וכתב בתשו' מיימ' והמרדכי סוף יבמות והביאה בת"ה סי' ר"מ דר"נ לא היה מסתפק להתיר אלא היה מתאונן כך ודיבוריה אטעייה ואזלא ואינסיבא, ע"כ א"כ משמע דטעות הוא לסמוך על עדות כזה דאכלוהו כוורי והיכי אנן ניקום ונימא דהוי סהדותא מעלייא, וי"ל דהתם הטעות הוא מפורסם משום דידוע הוא דר"נ אמר כן ע"פ ההוא דאמר טבע חסא שהרי היא לא היה בשפת הים לראות אם אכלוהו כוורי ומהטביעות עצמה לא ידע אלא ע"פ דההוא דאמר טבע חסא וא"כ מעתה לסמוך אמ"ש ר"נ דברור הוה דבדדמי אמר אבל בכאן לא ברירא מלתא דבדדמי אמרי אכלוהו כוורי דאיפשר ראוהו אכלי כוורי, א"נ התם הטעות היה שלא אמר ר"נ רק אכלוהו כוורי והיה לה לחוש אבל בכאן איפשר שאמרו העדים בהדייא אנו ראינוהו שאכלוהו כוורי וזה העד לא חשש לומר זה הפרטות דכבר אמרנו דבעד השומע מעד הרואה מקילינן טפי כמ"ש לעיל דהקל בתרומת הדשן לענין אם דרך שאלה סיפר וכן מ"ש הריב"ל לענין קברתיו דתלינן לומר שהעד הראשון טלטלו או טלטלוהו אחרים לפניו ולא חש לומר זה הפרטיות