שו"ת מהר"ם בן חביב כד

שאחר יום שנהפכה הדוגיא ראה מכלוף מת על שפת הים ואינו מכירו ואינו אומר בפי' שמכלוף היה בדוגיא ושהוא ראה בטביעות ושהא שיעור כדי שתצא נפשו ע"כ, (וכ"כ ריב"ל ח"א סי' ג' דכן הוא נדון הריב"ש יע"ש) וכתב שם הריב"ש דבנדון שלו לדעת הרמב"ם אם נשאת לא תצא וכו' הרי בהדיא דהריב"ש סבר דלא בעינן שיעיד ששהא עליו וכו' ואם נשאת לא תצא לדעת הרמב"ם ז"ל והיה נ"ל לתרץ בזה דמ"ש הרב כ"מ כמ"ש הריב"ש ז"ל הינו לומר מפני מ"ש שם הריב"ש וז"ל והנהו תלת ב"נ פרטא וכו' ואע"ג דחד מינייהו ספינה שאבדה בים אין זה טבע במשאל"ס שאם נשאת לא תצא דטבע במשאל"ס מעיד שטבע בים ושהא שיעור כדי שתצא נפשו וכו' ומ"ה אמרו אם נשאת לא תצא ע"כ והיה נראה דזה כתבו הריב"ש לדעת הרי"ף ז"ל ולדעת הרמב"ם ז"ל לא בעי שיעיד ששהא עליו וכוונת הרב כ"מ ז"ל לפרש דברי הרמב"ם דבעינן שיעיד ששהא עליו כמ"ש הריב"ש לדעת הרי"ף וזה דוחק: אמנם הנכון הוא דאיכא תרי גווני דבחלוקה קמייתא דכתב הרמב"ם טבע ומת מפרש הריב"ש בפי' דמלתא טבע וראהו אח"כ מת צף על הים כדכתי' לעיל בשם הריב"ל ותשו' מהריק"א ז"ל ובחלוקא זו ס"ל לדעת הרמב"ם דלא בעינן שיעיד ששהא עליו כדי שתצא נפשו ואפי' פי' דבריו דלא שהא עליו אם נשאת לא תצא כיון דהעיד דטבע וראהו אח"כ צף מת ע"פ המים ובהך בבא חולק הרי"ף עם הרמב"ם וס"ל דתצא אבל במי שמעיד טבע סתם לא מהני עד שיעיד טבע ולא עלה דהיינו ששהא עליו כדי שתצא נפשו ובבא זו שוים הרי"ף והרמב"ם ז"ל וזו היא כוונת הרב כ"מ ז"ל וכן נראה ממ"ש מוהריק"א בתשו' דף קכ"ד ע"ד יע"ש, וראיתי בתשו' הר"א ששון ז"ל סי' א' דף ה' ודפ"ו עמד בלשון הרמב"ם וה"ה והריב"ש והכ"מ ז"ל יע"ש באורך ויש לי גמגומים בדבריו וליראת האריכות לא כתבתיו וסוף דבריו העלה הדבר דלדעת הריב"ש בדעת הרי"ף דמעיד טבע פ' בים איכא לספוקי אם בעינן שיעיד בהדיא ששהא עליו ואם נשאת לא תצא דאיכא למימר דבעינן שיעיד בהדיא הא לאו הכי אם נשאת תצא ואיכא למימר אפי' לא העיד בהדיא כיון דאפשר ששהא עליו לא תצא

ובדעת הרמב"ם איכא לספוקי דאפשר דס"ל דאפי' ידעינן בודאי דלא שהא עליו כל זמן שאמר טבע בים ומת סגי ואפשר דס"ל דבכה"ג תצא אבל אם לא ידעינן אם שהא אם לאו לא תצא ע"ש, וראיתי בתשובות מהרי"ט א"ה סי' ל"א על א' שהעיד שנטבעה הספינה והיה יודע בלי ספק איך נטבע בנו כתב הרב דבעדות זה יצאתה האשה מאיסור תורה והביא תשו' הרשב"א והריב"ש וכתב וז"ל ואין ללמוד מדבריהם שצריך שיעיד כלשון הזה אלא כל שהדברים ניכרים מתוך דבריו שאומר שטבע בודאי אין לנו לומר שראה שנפל וצפו מים על ראשו ומעיד שטבע שכמה פעמים שטובעים ועולים והמעיד שטבע להודיע מיתתו בא וסתמא שטבע ולא עלה קאמר וכל עצמן של הרשב"א והריב"ש לא באו אלא לחלק בין מעיד שטבע במשאל"ס למעיד שטבעה או נשברה ספינה דנותנים עליהם ח"ח, ומ"ש הריב"ש דטבע במשאל"ס מעיד שטבע ושהא שיעור ש"נ לא שיעיד כן בלשון הזה אלא ה"ק יש דמשמע עדותו שטבע ולא עלה כגון ששהא עליו כשיעור יציאת נפש שאל"כ לא מיקרי טבע במשאל"ס ותדע וכו' דביתהו דחסא אנסיבא ולא אמרו לו ולא מידי אעפ"י שלא הזכיר בעדותו ששהא עליו וכו' דמסתמא אינו אומר טבע פ' אלא כשראה שטבע ולא עלה וכ' ע"כ: