שו"ת מהר"ם בן חביב כג

שתצא נעשו ולא חיישינן דאמר בדדמי וזהו שכתב רבינו או שטבע בים הגדול ומת וכן עיקר עכ"ל. ובכ"מ ובב"י האריך הרב מוהריק"א לפרש דברי ה"ה ז"ל וכתב דכוונתו שמים שאל"ס לעולם אינו מעיד העד עד שישהא כדי שתצא נפשו אז מעיד לומר שמת ומ"ה אע"ג דלא אמר קברתיו אם נשאת לא תצא ומייתי ראיה מדכתב שטבע בים הגדול ומת דמשמע שהוא יודע שמת והיינו לפחות וכו' ששהא כדי שתצא נפשו הילכך אע"ג דלא אמר קברתיו אם נשאת לא תצא ובסמוך אכתוב דממקום אחר משמע כן מדברי רבינו עכ"ל. והרב מהרח"ש בקונטריס דף נ"ח ע"ג האריך על לשון זה ע"ש, ומה שנראה בלי אריכות הוא זה דהרב כ"מ סובר דה"ה סבר דבעינן שיעיד שטבע ולא עלה דהיינו ששהא עליו כדי שתצא נפשו כמו שדקדק הרב כ"מ כמו שיבא בע"ה ולכן בחלוקה הראשונה דקאמר טבע בים הגדול ומת דאם נשאת לא תצא הוקשה לו אמאי לא תצא כיון דלא העיד ששהא עליו ולתרץ זה כתב ה"ה דס"ל להרמב"ם דהעד שמעיד טבע ומת משמעות דברים אלו היינו שהוא יודע שמת ע"י ששהא עליו כדי שתצא נפשו לכן הוא מעיד טבע ומת ולא חיישינן דאמר טבע ומת בדדמי ולא שהא עליו וכתב הרב בב"י וצ"ל לדעת ה"ה ז"ל דאם בריא לנו שלא שהא ועמד עד שתצא נפשו תצא עכ"ל

באופן דחלוקה זו ראשונה שכתב הרמב"ם טבע ומת פי' דמלתא דמעיד לפנינו פ' טבע ומת והלך לו אנו מפרשין דברי העד שר"ל שראה שטבע ונודע לו שמת מפני דשהא עליו כדי שתצא נפשו, אמנם ראיתי בהריב"ל חלק ב' סי' י"ד שכתב וז"ל הנה הרב ז"ל בבא קמא איירי שראהו העד שטבע בים הגדול וראהו ג"כ אחר שפלטו הים ואם לא אמר קברתיו אינו נאמן משום דחיישינן דלמא קאמר בדדמי ע"כ, וכן נראה מתשו' מוהריקי"א דף קכ"א ע"א יע"ש, ובחלוקה השנית שכתב הרמב"ם טבע בעלה בים או במים שאל"ס ולא עלה דקדק בכ"מ דבעינן שיעיד ששהא עליו כדי שתצא נפשו, וז"ל נר' מדקדוק דברי כו' דבעינן שיעיד העד ששהא עליו שיעור כדי שתצא נפשו ולא עלה הא לאו הכי אם נשאת תצא וכמ"ש הרשב"א והריב"ש ז"ל ואע"ג דבסיפא כתב ואמר טבע פ' בים ולא כתב ולא עלה משמע דארישא שכתב ולא עלה סמיך עכ"ל וכ"כ מוהריב"ל ח"ב סי' י"ד וכתב עוד דמאי דקאמר בגמ' מאן איכא בי חסא טבע תשא לישנא קלילא נקט ולא עלה קאמר ע"כ וכ"כ הר"מ אלשקר בתשובות' סי' כ"ו דף ס"ה יע"ש

ואיברא דאיכא למידק במאי דכתב הרב כ"מ דאם לא העיד ששהא עליו תצא כמו שכתב הרשב"א והריב"ש דהנה לשון הרשב"א במיוחסות סי' קכ"ח אין בו כל כך הבנה וז"ל דמיירי כשמעיד שטבע ממש ושהא עליו כדי שתצא נפשו ולא ראהו שעלה אעפ"י שלכתחי' לא תנשא אם נשאת לא תצא ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה בלבד זה אינו כלום ואפי' אם נשאת תצא כי שמא ניצול על גבי עץ או קורה כדרך שניצולים הרבה פעמים עכ"ל, והרב מהריב"ל ח"ב סי' י"ד כתב דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דמתחלת דבריו נראה דבעינן שיעיד ששהא עליו ואם לא העיד כן תצא ומסוף דבריו משמע דהמעיד שנשברה ספינה אינו כלום הא אם מעיד שטבע פ' בים וכיסוהו המים אע"ג דלא שהא עליו כדי שתצא נפשו אם נשאת לא תצא, גם מ"ש בשם הריב"ש ז"ל הוא תימא דאדרבה יש לדקדק מדבריו בסי' שפ"ט דס"ל דלהרמב"ם לא בעינן שיעיד שהא עליו דהרי נדון הריב"ש כתב בסי' הנז' דלא היה מי שיעד בטביעות אלא שמזכיר