שו"ת מהר"ם בן חביב כב

שטבע ודאי ושהא כדי שתצא נפשו ואז אמרינן אם נשאת לא תצא אבל אם לא העיד ששהא עליו אם נשאת לא תצא וא"כ היכי אפשר למימר דאינהו סברי דסיפא דמתני' דקתני ספינה שאבדה בים דהיינו נטבעה או נשברה ולא שהא עליו דנותנים עליו ח"ח וח"מ ואם נשאת לא תצא ותו דמה שפי' הרב בסיף דבריהם שכתבו בכה"ג נותנים עליהם ח"ח כלו' שהם בחזקת קיימים הוא דחוק במאד מאד כמו שכתב הרב עצמו דהוה להו למינקט לישנא דרישא דמתני' דהרי הן בחזקת קיימים ולכן יותר נראה לפרש דמ"ש אבל הכא שלא העיד מעולם שטבע ולא ראו הספינה שאבדה בכה"ג נותנים עליהם ח"ח וח"מ וכו' וק' לא ראו הספינה שדינה של ספינה שאבדה שאבדה דנותנים עליהם ח"ח וח"מ ואם נשאת תצא וכיון דאפי' עדות כזה לא העיד מאן לימא לן שלא יצטרך לחוש שלא להתירו לכתחי' וא"כ מ"ש בכה"ג נותנים עליו ח"ח וכו' לא קאי אנדון שלהם דהיא ספינה שנטרפה בים אלא אדינא דמתני' דספינה שאבדה קאי והוי כאלו אמרו ולא ראו שאבדה דבכה"ג בספינה שאבדה דנותנים עליהם ח"ח וכו' וזה נראה לי נכון, וראיתי למהר"מ אלשקר ז"ל בתשובותיו דף ס"ה ע"א שכתב תשובת הרשב"א והריב"ש דבעינן שיעיד ששהא עליו כדי שתצא נפשו וכתב וכן נרא' ממ"ש הר"ן בתשובו' ונראה שהבין מתשו' הר"ן כדכתיבנא

באופן דכללא דמלתא דנשברה הספינה יראה מדברי רוב הפוסקים דהויא ספיקא דאורייתא אלא דרב א' בזמן הרדב"ז והרבצ"א כתבו דלהרמב"ם ור"ח ז"ל שריא מדאורייתא ולדעת הר"א ששון והר"ן ז"ל ורבוותא דעימיה ס"ל נמי דשריא מדאורייתא, וכן המעיד טבע פ' בים מה דינו היה נראה דעדות זה מספיק מן התורה מעובדא דשילהי דאשה רבה ההוא דקאזיל וקאמר מאן איכא בי חסא טבע חסא אר"נ האלהים אכלוה כוורי לחסא מדבוריה דר"נ אזלא דביתהו ואנסיבא ולא א"ל מידי רב אשי אמר ש"מ הא דאמור רבנן משאל"ס אשתו אסורה ה"מ לכתחילה אבל אי אינסיבא לא מפקינן לה ע"כ, ומפשטא דשמעתתא משמע בהמעיד טבע פ' בים סגי מדאורייתא דהא אזלא דביתהו דחסא ואינסיבא אעפ"י שלא הזכיר בעדותו ששהא עליו כדי שתצא נפשו

והנה אפשר לדון כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ג מגרושין וז"ל עד א' אומר ראיתיו שמת במלחמה או שטבע בים הגדול ומת וכו' אם אמר קברתיו נאמן ותנשא ע"פ ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכן האשה שהעיד לה עד א' שטבע בעלה בים או במשאל"ס ולא עלה ואבד וכו' הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואפי' היה כותי שהסיח ל"ת ואמר טבע פ' בים ונשאת ע"פ הרי זו לא תצא ע"כ, ובתחלת עיוני בדברי הרמב"ם הוקשה לי בדבריו דקשיא דיוקא דרישא בסיפא דבתחלה קאמר דאם העידו טבע בים הגדול ומת או טבע ולא עלה אם נשאת לא תצא משמע דאם העיד טבע בים ולא קאמר טבע ומת או טבע ולא עלה אפי' נשאת תצא, והכא קאמר ואפי' היה הגוי מל"ת ואמר טבע פ' בים דאם נשאת לא תצא, והוה ניחא לי דלא קשיא מידי דמה דנקט ברישא יודע ומת או טבע ולא עלה לרבותא נקטיה לאשמעינן דאפ"ה לא תנשא לכתחי' כיון דלא אמר קברתיו אמנם לשאם נשאת לא תצא כיון דאמר טבע פ' בים סגי מדאורייתא דפשטא דשמעתא כדכתי'

אמנם האחרונים לא פי' כן דברי הרמב"ם והנה ה"ה ז"ל כתב על דברי הרמב"ם כפי נוסחת מהריק"א ז"ל וז"ל ומתבאר מדבריו ג"כ שמים שאל"ס שא"א לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד שישהא כדי