שו"ת מהר"ם בן חביב יח

דידענו דנטבע ונשתכח שמו ואבד זכרו כדכתי'

עוד כתב הרב הפוסק מהר"א הלוי נר"ו נשאר עלינו לברר בנדון זה עוד שתי ספקות וכו' ככתוב בדב"ק נר"ו ועוד אני מוסיף נופך דמוכח שפיר דהיהודי זה שנמצא בעלקם טלטלוהו דהרי אמר הר' דוד ירחי שהטלית שהיה לבוש הגוי היה מהיהודי שנטבע שהיה בספינה עם מעלים ביואש ואמר עוד דוד ירחי לאמת דבריו ומחר תשמענה מן הערל זעטר אלמא ידים מוכיחות דדוד ירחי שמע זה ימים מהערל זטער דזה הטליט פשטו הגוי מעל גוף יהודי הנמצא בכפר עלקם שהיה בספינה עם מעלים ביואש ולולא שנתברר להם שמת לא היו פושטים טלית מעל היהודי ואע"ג דבדברי הערל זעטר המוצגים בשאלה לא סיפר פרט זה היינו משום דלא שאלו לו על פרט זה והר' דוד ירחי שמעו כבר מהערל וחשב דע"י השאלה ששאל להערל אתה זוכר ההפסד וכו' היה לו לספר גם את זה ולא סיפר והאמת הוא דדוד ירחי ידע או שמע דהטלית הפשיטו מעל היהודי שמצאוהו בעלקם ותו דהכי כתב הריב"ל בתשו' ח"א סי' ט' וח"ב סי' י"ג דבעד מפי עד תלינן דהראשון קברו או טלטלו דהוי כמו קברתיו וכן הסכימו מקצת מן האחרוני' והגם שיש קצת אחרוני' דחלקו על הוראת מהריב"ל בנ"ד דיצאה אשה זו מאיסור א"א מן התורה כדכתבינן אין לעגנה משום חסרון קברתיו דהרי יש כמה צדדים לומר דחשיב נ"ד כאלו אמר קברתיו ואין לערער לומר דכיון דלא הזכיר הערל זעטר שמצאוהו מת אלא שמצאוהו בעלקם דלמא מצאוהו בעלקם על שפת הנהר חולה או מתעלף ודחו אותו לנהר ובשביל זה הייתה הפסידה והוליכו הנהר למקום. אחר ועדיין הוא חי דודאי אין לומר חששות רחוקות כלה דכיון דפשט דברי העדות נראים דהוא מעיד דמצאוהו מת דכך נראה מכלל דבריו דבעבור שמצאוהו לנטבע הפסידו אותו סתם הפסד הוא על מציאת מת כמו שנראה מפשט עדותו ויש ראיה לדברינו ממ"ש הרש"ך ז"ל ח"א סי' קפ"ג על גוי א' שהיה מתאונן והיה אומר שהיה בוש מהר' יצחק לשאול ממנו שילוה לו מעות מפני שראיתי לחתנו מושלך על שפת הים ולא הבאותיו ולא קברתיו והגיד הרש"ך לעגונה ההיא אע"ג דלא אמר דמצאו מת בפי' אלא המיתה נשמעת מכלל הדברים דאמר שלא הביאו ולא קברו מכלל דהיה מת והיה צריך קבורה ואעפ"י שיש לפרש דברי הגוי להחמיר אני ראיתי לחתנו מושלך שם ולא הסתכלתי לראות אם היה חי או מת דאם היה חי הייתי מביאו ואם היה מת הייתי קוברו אפ"ה פירש הרש"ך דברי הגוי להקל להוציא המיתה מכללות פשט דברי העדות ואע"ג דבלחם רב סי' ל"ד כתב להחמיר בנדון הנז' של הרש"ך דאין להוציא המיתה מכללות הדברים היינו דוקא באותו עדות הנז' שקבל הרש"ך ז"ל לחוד אמנם מפני שקבל בעל לחם רב ז"ל עדות ב' באותו נדון דטבע בים וכיסוהו המים דיצאתה אשתו מחזקת א"א מן התורה ולא רביע עלה כי אם איסורא דרבנן פירש העדות דמצאוהו על שפת הים דר"ל דמצאוהו מת ואנו מוציאים המיתה מכלל הדברים כיון דמוכיחים פשט העדות ודון מינה ואוקי באתרין דכיון דיצאתה האשה מחזקת א"א מן התורה כדאמרן לעיל מפרשינן העדות דמצאוהו בעלקם דר"ל מצאוהו מת כדמוכח פשט העדות דהפסידו עליו מעות דאין הפסד רק על מת וזה ברור עוד כתב הרב הפוסק נר"ו הספק השני דדלמא אישתהי טבוע זה וכו' ככתוב בדב"ק ואני מוסיף נופך משום דבלשון העדות דאמר ומצאוהו בעלקם משמע דהמוצאים אותו היו שנים והכירוהו דהיה היהודי בספינה עם מעלים ביואש וכתב בפ"מ ח"א סוף סי' צ"ח דף רנ"ב ע"א דפשטה הוראה דבשנים ליכא חשש דבדדמי לא לאחר ג' ימים דיבשה ולא לאשתהי דים עכ"ל, ותו דאפי' אשתהי אחר שפלטו הנהר אפשר דהכירוהו, ע"י סימנין דאינן משתנין וכיון דאיכא כמה ספיקי וכלהו הוו במידי דרבנן ראוי להתירה מכבלי העיגון הצעיר משה ן' חביב