שו"ת מהר"ם בן חביב טו

ניצולו ועלו ובעלה של זו עברו זה ימים ושנים ולא נודע איו ואבד זכרו ונשתכח שמו אומדנא רבה ועצומה איכא דאם איתה דעלה בשום מקום היה נודע במשך שנה א' וכ"ש דעברו כמה שנים דמלתא דפשיטא דהלב גומר דטבע ומת ויצתה מאיסור תורה דחזקת א"א ואם נישאת לא תצא כמו שהוכחתי לעיל מדברי מהרי"א ז"ל ואף שכמה גדולים דכתבו בכמה מעשים דנטבעים לא ראינו שכתבו חילוק זה דטבע סתם בצירוף דאבד זכרו דעבר עליו שנה א' ולא נודע זכרו סגי לה להוציאה מחזקת א"א לשאם נשאת לא תצא, מקום הניחו לנו להתגדר בו ומה גם שכבר רמוז חילוק זה בכתבי מהרי"א סי' לק"ט ומי כמוהו מורה באופן דלע"ד בעדות דוד ירחי ובעדות מעלים דוד ביואש ויאקוטי דמעידים דטבע בעלה של עגונה זו אע"ג דלא שהו עליו כדי שתצא נפשו כיון דעבר שנה ושנתים ונשתכח שמו ואבד זכרו הרי יצתה אשתו מחזקת א"א מן התורה ואם נישאת לא תצא ולא רביע עלה כי אם איסורא דרבנן דחשו חששא רחיקה שמא יצא חי למקום אחר ולא נודע איו

ועתה ארדה נא ואראה אם בעדות הערל זעטר המוצג בשאלה סגי להוציאה מכבלי עגונה אף מדרבנן

והנה בעדות הערל זעטר כתב הרב מהר"א הלוי נר"ו דיש להסתפק בו קצת ספקות

הספק הראשון דדלמא שאלתו של הר' דוד ירחי ששאל מהערל. ע"ד ההפסד של השני אלפים ות"ק מאיי' מפיק ליה להאי גוי מדין מל"ת כיון דתשובת הערל הייתה ע"י שאלה והראה פנים לכאורה דלא הוי מל"ת ושוב הראה פנים והעלה דהוי מל"ת עפ"י הטעמי' הכתובי' בדבריו הנחמדים מזהב ומפז רב

ואני בעוניי מוסיף נופך משלי דאפי' תימא דעדות דערל דנ"ד יש צד לומר דלא חשיבי מל"ת כיון דבא להשיב על מה ששאל לו הר' דוד ירחי מ"מ כיון דהעלינו דעגונה זו דנ"ד יצתה מחזקת א"א מן התירה כיון דיש עדות ברור דטבע בעלה במשאל"ס ונשתכח שמו ואבד זכרו א"כ להוציאה מכבלי עגונה מאיסור דרבנן סמכינן אעדות גוי אפי' שיראה דשאינו מסל"ת, ומנא אמינא לה מהא דכתב המביט ח"ב סי' מ"ט דף כ"ו ע"ד וז"ל ומאי דבעינן בגוי דליהוי מל"ת היינו כשאנו מתירין אשת איש מן התורה על פיו אבל כשיצאה מאיסור תורה שאם נישאת לא תצא שרינן לה בעדות גוי אפי' בלא מל"ת וכו' יע"ש, איברא דסברא זו היא חידוש גדול ולא ראיתי בשאר פוסקים דיסברו כן מ"מ בצירוף דבנ"ד יש פנים לומר דחשיב מל"ת, יכולים לסמוך על זה והוא ליה כעין ספק ספיקא ספק אם עד זה חשיב מל"ת ואת"ל דלא חשיב מל"ת דלמא באיסורא דרבנן סמכינן אעדות גוי אע"ג דיר' דאינו מסל"ת

עוד יש טעם אחר להכשיר עדות זה אע"ג דיראה דאינו מל"ת משום דיש רגלים לדבר וידים מוכיחות ואומדנות גדולות דמוכיחות דאומר אמת בכה"נ לא בעינן מל"ת ומנא אמינא לה מהא דתנן בשלהי יבמות דר' עקיבא או' אין משיאין את האשה ע"פ אשה א"ל מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה א' מהם והביאוהו בפונדק ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חברינו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא תהא כהנת כפונדקית לכשתהא הפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו ואמרינן עלה בגמ' מאי גריעותא דפונדקית נכרית היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו ופרכינן עלה והא איה חברנו קאמרי לה ומשני כיון דחזיתנהו בכיא אמרו לה איה חברנו אמרה להם מת וקברתיו אמנם בירושלמי אמרו דהטעם שהאמינוה אע"ג דלא היתה מסל"ת משום דהראתה פנים לדבריה