שו"ת מהר"ם בן חביב יד

לא תנשא ואם נישאת לא תצא לא תידוק מיניה דתרתי בעי לאם ניסת לא תצא טבע ולא עלה דהיינו שהא עליו כדי שתצא נפשו וגם דאבד זכרו דהיינו דעבר עליו י"ב חדש ולא נודע איו בכה"ג אם ניסת לא תצא הא בחדא מינייהו אם ניסת תצא, דזה ודאי אינו דהרי אפי' למה שנראה מפשט תשו' הרשב"א והריב"ש דבעו לעיכובא שיעיד דשהא עליו כדי שתצא נפשו בעדות זה לחודיה סגי לשאם ניסת לא תצא ולא בעו נמי דאבד זכרו דהיינו דעבר עליו שנה א' ולא נודע איו ומאי דנקט הרמב"ם בפי"ג מגרושין היינו לומר דאפי' דאיכא תרתי לטיבותא לכתחי' לא תנשא אבל בדיעבד אם שהא עליו כדי שתצא נפשו אע"ג דלא עברו י"ב חדש או דהעידו טבע סתם ואבד זכרו דעברו עליו י"ב חדש ולא נודע איו הוא בחזקת מת מן התורה ואם ניסת לא תצא כמי שהוכחתי מדברי הרמב"ם דנחלות דטבע סתם ואבד זכרו סגי לענין אם ניסת לא תצא ושהיורשי' יורדין לנחלה, ואין לדחות ולומר דמ"ש הרמב"ם בה' נחלות מיירי דאיכא תרתי' לטיבותא טבע ולא עלה ואבד זכרו וסמך על מ"ש בה' גרושין דא"כ צריך שנאמר דלענין שירדו יורשיו לנחלה תרתי בעי' טבע ולא עלה דהיינו דשהא עליו העד כדי שתצא נפשו וגם דאבד זכרו דהיינו דעברו עליו י"ב חדש ולא נודע איו וזה לא ועלה על הדעת דלענין שירדו יורשיו לנחלה תרתי לטיבותא בעי אלא הדבר ברור מדברי הפוסקי' האחרונים דכשמעיד פ' טבע ואבד זכרו דעברו עליו י"ב חדש יורשיו יורדין לנחלה דהוא בחזקת מת מן התורה וכיון דהוא בחזקת מת מן התורה אם אשת הנטבע דאבד זכרו ניסת לא תצא אע"ג דלא העידו עליו דשהא עליו כדי שתצא נפשו, ועל פי זה בא על נכון ההוא עובדא דהאשה בתרא דטבע חסא דהרי התם לא סח הגוי דטבע חסא ולא עלה אלא טבע סתם קאמר ואמרו שם דאם ניסת לא תצא ומקצת אחרוני' נדחקו לומר דהתם לישנא קלילא נקט ולעולם טבע ולא עלה קאמר אמנם למאי דפרישית אתי שפיר דטבע סתם בצירוף דאבד זכרו סגי והתם בעובדא דחסא אבד זכרו כדמוכח שם בגמ'

וכן יראה מדברי מהרי"א בפסקי' וכתבים סי' לק"ט על אשה שיצא קלא דלא פסיק דבעלה מת ונהרג או טבעיהו ונשתכח שחו ואבד זכרו בדיעבד אזלינן בתר אומדנא דמוכח טובא דאלו היה חי היה נודע ונשמע לנו ובכה"ג אם ניסת לא תצא יע"ש באריכות

א"כ גם אנו נאמר בנ"ד במה שהעיד הר' דוד ירחי זה הטלית היה מיהודי שטבע בספינה היה עם מעלם ביואש ויאקוטי הרי העיד שטבע בעלה של עגונה זו שאנו יודעים מפי אחרים שהיה בספינה עם ביואש ויאקוטי ולא נאבד רק א' מהם וכן אני קבלתי עדות פה ירושלם ע"י נשים יהודיות שהיו ברישיד בזמן המאורע הזה דמעלם דוד ביואש ויאקוטי היו הולכים מנמל מצרים יחד ונטבעו ההולכים בספינה וכשהגיעו מעלם ביואש ויאקוטי ברישיד סיפרו דהם וכל יורדי הספינה שנטבעו נצולו ועלו חוץ מיהודי אחד שהיה עמהם שנטבע ולא נראה עוד וכיון דידענו בבירור גמור ע"פ עדים דטבע בעלה של עגונה זו אע"ג דמסתמא מעלים דוד ביואש ויאקוטי לא עמדו על בעלה של עגונה זו שיעור כדי שתצא נפשו שהוא שיעור ג' שעות כדמוכח מתשו' הריב"ש ומוכחי לה האחרונים מההוא עובדא דבת נחוניא חופר שיחין שנפלה ולשעה ג' אמר כבר עלתה דודאי שיעור זה לא עמדו עליו דכל אחד היה בורח לנפשו להציל עצמו משטיפת הנהר ואינם יודעים רק שטבע בעלה של עגונה זו שהיה עמהם בספינה ואנו רואים שכל יורדי הספינה