שו"ת מהר"ם בן חביב קלא

בלישנא בתרא דמוקי אביי למתני' דילדה תאכל בתרומה איירי בדלא דיימא כלל ופרש"י דלא דיימא כלל מקמי הכי לא מיניה ולא מעלמא וכו' יע"ש אלמא דכל דיימא דאיירי התם בסוגיא היינו בדיימא וחשודה קודם העיבור וכיון דכן בנ"ד רואה אני מתוך לשון השאלה דאחר שנמצאת כריסה בין שיניה וילדה בן קיל הברה נשמע בעיר שהיתה מחתנה ובכה"ג אע"ג דהשתא דיימא היא מחתנה לא תלינן למפרע דנתעברה מחתנה משום דקי"ל דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא נבעלה בתחלה אלא לכשר כמו שאמרה אלא דכיון דידעה דכבר היא מעוברת מאיש כשר מוסיפה לזנות עם חתנה כיון דלא היתה מקלקלת זרעה. ותו דכיון דקול זה לא נשמע בעיר אלא אחר העיבור והלידה אפשר דלא בא עליה חתנה כלל אלא ע"פ הסברא תלו לומר דהעיבור היה מחתנה ואף למה שכתב הרב כמה"ר יוסף נר"ו כי עיקר הקול יצא מבתה נשואה שהיתה מתרעמת באומרה כי אמה לקחה לבעלה אצלה מ"מ אין לחוש לקול זה דתנן בפ' עשרה יוחסין האומר בני זה ממזר אינו נאמן ופירש"י אינו נאמן דקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד עליו ע"כ ואע"ג דקי"ל כר' יהודה דנאמן לומר אדם זה בני ממזר היינו מיתורא דקרא יכיר יכירנו לאחרים וכו' אבל בעלמא אין נאמן אדם לומר פ' נתעברה ממזר כ"ש בנ"ד דהיא אשה וקרובה ומהריב"ל בתשו' ח"א סי' י"א דף ט"ו והרשד"ם א"ה סי' קל"ח העלו דלפסול אדם לבא בקהל ולומר שהוא ממזר לא סגי בעד א' דאין ערער פחות משנים יע"ש גם כתב שם מהריב"ל על ראובן שיצא עליו קלא דלא פסיק שהוא ממזר דאין לפוסלו מטעם הקול אלא בדאיכא רגלים לדבר או ב' מפי ב' כמשפטי הקול שנתבארו לענין קדושין בפ' המגרש לענין קדושין ונתבאר בא"ה סי' מ"ו והכא לא נמצא לא רגלים לדבר ולא ב' מפי ב' ואין לומר דהכא חשיב' רגלים לדבר כיון שנתעברה וילדה דמ"מ אין רגלים לדבר דזנתה עם חתנה ומה שאמרה בתה פריצותה הוא דחזו לה והרי אמרו יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה כמ"ש בהמגרש ונתבאר בא"ה סי' ו' יע"ש, וכתב מהריב"ל בח"א דף קמ"ט דיצא שם מזנה בעיר אע"ג דהוחזק בב"ד יש לומר דלאו קלא הוא יע"ש, כ"ש בנ"ד דהוא קול גרוע ולא הוחזק בב"ד דלא חשיב דיימא וחשודא מחתנה וא"כ הוה ליה כאשה דעלמא דלא דיימא ונאמנת לומר לכשר נבעלתי

ולענין הספק הב' דאע"ג דבתחלה אמרה שהוא מאיש פ' כשר כיון דאח"כ אמרה שגם חתנה בא עליה יש לחוש לספק ממזר, הנה אם הדברים שאמרה אח"כ לא היה אלא דבור זה שגם חתנה בא עליה אינה סותרת דבריה הראשונים דלעולם הוא מאיש כשר אלא דעתה הודית על חטאתיה דגם חתנה בא עליה ויש לתרץ דבריה כן כדי שלא תהיה סותרת דבריה וראיה לזה ממ"ש הר"ן בתשובה ופסקה מר"ן ח"מ סי' כ"ט יט"ש ואם הכוונה שאח"כ אמרה בהדיא דהולד הוא מחתנה והוא ממזר או שאמרה דגם חתנה בא עליה והיא מסתפקת ממי נתעברה אם מחתנה או מאיש הכשר, לזה אקדים ואומר דכבר ידוע דאפי' גבי אב דאמרינן דנאמן אדם לומר פ' בני הוא ממזר אמרו בשם הלכות גדולות ור"ת דהיינו דוקא היכא דהיכא בכור אבל היכא דליכא בכור אין האב נאמן איברא דר"י והרא"ש חלקו עליהם מ"מ הוי ספיקא ופלוגתא דרבוותא דרבנן ויש לעשותו סניף להקל. ועוד יש לנו לדעת דאפי' לסברת האומרים דהאב נאמן לומר דבנו ממזר היינו דוקא האב דרחמנא המניה לאב אבל לא האם כדמוכח ממ"ש הרמב"ם פט"ו מה' איסורי ביאה דפנוייה שנתעברה ואמרה