שו"ת מהר"ם בן חביב קל

דדיימא מפסול לחוד נאמנת וכס' שמואל ללישנא בתרא. גם הרא"ש בתשו' ריש כלל פ"ב כתב דפסק אבי העזרי כלישנא בתרא דהיכא דדיימא מיניה ודיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה לאכילת תרומה ולעבודה ולענין יבום וחלק עליו הרא"ש דסבר דהוי ספק לענין יבום וכיון דס"ל להרא"ש דאע"ג דדיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה לענין יבום ולענין תרומה ונאמנת לומר בן איש פ' כהן הוא כ"ש לענין איסור ממזר דאע"ג דדיימא מממזר דנאמנת וראיה זו מהרא"ש הביאה התיר הגדול הרב המובהק משה איש האלקים ז"ל. והרב כמהר"ר יוסף קרא ערער על ראיה זו דנדון הרא"ש לא דמי להכא דהרא"ש איירי בדלא דיימא מעלמא ותו דהתם בנדון הרא"ש הבועל הוא מודה מה שאין כן בנ"ד, ולי יראה דזה אינו ערעור דנהי דנדון שבא לפני הרא"ש בהכי איירי וגדולה מזו הוי דנדון הרא"ש איירי במיוחדות לו וכדמסיק הרא"ש דאפי' הרמב"ם מודה בנדון שלו אלא הראיה היא מגופא דשמעתא דכיון דחזינן דפסק הרא"ש הלכתא כלישנא בתרא דאע"ג דדיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה אין אנו צריכין להודאתו של הבועל לומר שהוא בנו ומסתמא כיון דדיימא מיניה ודיימא מעלמא נאמנת היא לומר דהוא בן פ' לענין יבום ולענין תרומה ועבודה וכיון דנאמנת היא אע"ג דדיימא מעלמא יש ללמוד מדבריו דכ"ש לענין איסור ממזר דנאמנת אע"ג דדיימא מפסול אמנם אם יש לדחות ראיה זו הוא באופן זה דגם דסבר הרא"ש דהלכתא כלישנא בתרא דבתר דידיה שדינן ליה היינו היכא דדיימא מיניה ומעלמא אבל בנ"ד דלא דיימא אלא מפסול מנ"ל לומר דהיא נאמנת. ומ"מ יש ליישב הראיה דהוי במדרגות דכשם דגבי יבום היא נאמנת אע"ג דדיימא מעלמא ה"ה גבי איסור ממזר דקליש איסוריה דנאמנת אע"ג דדיימא מחתנה ולא דיימא מעלמא, ויש עוד טעם נכון לחלק והוא דגבי איסור ממזר איכא למימר דנאמנת לומר לכשר נבעלתי משום דקי"ל דאשה מזנה בודקת ומזנה אי נמי משום דאמרי' אוקי אתתא אחזקתה כדאי' בפ"ק דכתובות אבל לענין יבום דנבעלה לכשר והספק הוא אם ולד זה הוא מראובן הכשר או משמעון הכשר אין סברא להאמינה אם לא דדיימא מיניה ומעלמא א"נ במודה הבועל כדעת הרשב"א ז"ל אבל לענין איסור ממזרות דאמרי' אשה מזנה בודקת ומזנה א"נ משום דבמרי' אוקי אתתא אחזקתה אע"ג דדיימא מפסול לחוד נאמנת ומפני הטעמים האלו הוא מ"ש דנאמנת לומר דבן איש פ' הוא אע"ג דרוב פסולי' אצלה כמ"ש הרא"ש בתשו' הנז' וא"כ ה"ה בנ"ד דדיימא מפסול לה ורוב כשרים אצלה דנאמנת לומר מאיש פ' כשר הוא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ואית לה חזקה דכשרות

כלל העולה דלא מיבעיא לפוסקי' כלישנא בתרא אלא אפילו להרמב"ם והטור דפוסקי' כלישנא קמא יראה לי דלענין איסור ממזרות דקליש איסוריה נאמנת אשה זו דנ"ד לומר לכשר נבעלתי אע"ג דדיימא מחחנה משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ותו דאית לה חזקה דכשרות ותו דרוב כשרים אצלה ועיקר הראיה אשר אני סומך עליה הוא ממאי דחזינן מפורש בתלמוד בפ' עשרה יוחסין דפסקו כאבא שאול דנאמנת אפילו ברוב פסולים אצלה ואע"ג דהתם לא דיימא מפסולין לא עדיף דיימא מפסול ורוב כשרים אצלה כגון נ"ד מרוב פסולים אצלה אע"ג דלא דיימא וזה ברור בעיני

ועוד נראה לי טעם נכון דלא דמי דיימא דנ"ד לדיימא דאיתא בתלמודא ובדברי הפוסקי' דדיימא דתלמודא היינו שהיו מרננים אחריה וחושדים אותה בזנות קודם שנתעברה וראיה לזה מהאי דאמרי' בפ' אלמנה לכ"ג