שו"ת מהר"ם בן חביב קכו

בכתב מי שזינה עם אשה ולא כתב מי שבא על אשה משמע דבאשה זונה איירי ותו דמכלל אותה עם א"א וא"א רוב בעילות אצל הבעל והוי כדיימא מעלמא ועדיפא מיניה, ותו שכתב ומאין יודע הדבר שהוא בנו ודאי הרי אין לו חזקה ובשלמא אי דיימא מעלמא היינו דאין חזקה אבל אם לא דיימא מעלמא מוקמינן לה אחזקתה ולא נבעלה אלא לזה ע"כ, וכן מצאתי למהרי"ט ן' יעיש ז"ל בתשו' הובאה בס' בני אהרן דף ע"ג ע"ב דמפרש דברי הרמב"ם דה' יבום דאיירי היכא דדיימא מעלמא ולפי שטת הרבנים הנז' הנה נתבאר דדעתו של הרמב"ם לפסוק כלישנא קמא אליבא דרב דהיכא דדיימא נמי מעלמא הרי זה ספק ולא דיינינן ליה כדאמר שמואל דהוי שתוקי דבודקין את אמו כמו שביאר הרמב"ם בה' יבום. וא"כ לכאורה נמשך מזה דבנ"ד דדיימא מחתנה אע"ג דאמרה לאיש פ' כהן נבעלתי אינה נאמנת לדעת הרמב"ם דפסק כרב אליבא דלישנא קמא ואף לשמואל אפשר לומר דבנ"ד אינה נאמנת דע"כ לא קאמר דבודקין אותה אלא מפני דדיימא לזה ודיימא נמי לעלמא אבל היכא דדיימא לעלמא גרידא אפשר דיודה שמואל דלא דיינינן ליה דבודקי' את אמו

ומיהו יראה ברור דאע"ג דחזינן דהרמב"ם פסק כלישנא קמא וכרב דאמר דדיימא מכהן ודיימא נמי מעלמא אין מאכילין לבן תרומה והרי הוא ספק לענין זה אע"ג דבדקו את אמו ואמרת לאיש פ' כהן נבעלתי וזה הולד הוא ממנו וגם מודה בדבר משום דחיישינן כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר כיון דדיימא מעלמא היינו דוקא לשאר איסורי תורה החמורי' כגון לענין אכילת תרומה ולענין יבום אמנם לענין איסור ממזרות לבא בקהל דקלישא אסוריה פסקו להקל כשמואל דמפיס או חיין כ"כ הרמב"ם בהדיא סט"ו מה' איסורי ביאה בארוסה שנתעברה ודיימא מארוס ודיימא נמי מעלמא דאם נבדקה ואמרה עובר זה מארוסי הרי זה כשר יע"ש וכתב שם ה"ה דפסק כלישנא קמא וכשמואל יע"ש

איברא דאכתי יש להסתפק בנ"ד דאע"ג דפסק הרמב"ם לענין איסור ממזרות דהלכה כשמואל היינו דוקא היכא דדיימא מארוס וגם דיימא מעלמא אז הוא דאמר דאם נבדקה ואמרה עובר זה מארוסי הרי זה כשר אבל אם הוה דיימא מעלמא לחודיה אפשר דלא מהימנא וא"כ בנ"ד דלא הוה דיימא אלא מחתנה לא תהיה נאמנת לומר לאיש פ' כשר נבעלתי, ויראה לי דבנ"ד אע"ג דלא הוה דיימא אלא מחתנה לחוד נאמנת לומר לכשר נבעלתי ומנא אמינא לה מהא דכתב הרמב"ם פט"ו מה' איסורי ביאה וז"ל פנוייה שנתעברה מזנות אמרו לה מהו העובר הזה או הולד הזה אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי הרי זו נאמנת והבן כשר ואעפ"י שרוב העיר שזינתה פסולים עכ"ל, והנה בכל התורה אזלינן בתר רובא בין להקל בין להחמיר כדאיתא בחולין וחשבינן ליה כודאי יע"ש, וא"כ הדברים ק"ו אם כשרוב העיר פסולים דראוי לומר זיל בתר רובא וחשיב כודאי אפ"ה חזינן דאם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת, היכא דליכא אלא חששא בעלמא דנבעלה לחתנה ורוב העיר הם כשרים לא כ"ש דנאמנת לומר לכשר נבעלתי וזהו ק"ו שאין עליו תשובה דאל תשיבני ארוסה תוכיח דהיכא דדיימא מעלמא לחוד משמע מדברי הרמב"ם דהיא נאמנת לומר לכשר נבעלתי אלא דוקא היכא דדיימא מארוס ודיימא נמי מעלמא דשאני ארוסה דדיימא מעלמא לחוד דאית בה תרתי לריעותא חדא דרוב פסולין אצלה שנית דלא דיימא אלא מהפסולים אבל היכא דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא כגון דרוב העיר פסולין ולא הוה דיימא לחד מינייהו וכ"ש דרוב העיר