שו"ת מהר"ם בן חביב יב

והריב"ש דבעינן דאבד זכרו ונשתכח שמו דהיינו דעבר זמן רב משך שנה אחת רמז לדבר נשכחתי כמת מלב כדי שאם ניסת לא לא תצא אלא ודאי לרבותא נקטיה דאפ"ה לא תנשא לכתחי' א"כ אף אנו נאמר דמ"ש ולא עלה לרבותא נקטיה דאפ"ה לא תנשא לכתחי' ולעולם לענין אם ניסת לא תצא בטבע בים לחוד סגי כדמוכח מעיבדא דגמ' מההיא עובדא דמאן איכא בי חתא טבע חסא דמשמע דלא הסיח הגוי אלא שטבע לחוד והלכה האשה ונשאת ואמרי' עלה דלא תצא ובתשו' מקיר ברוך דף י"ב ע"ב איתי שם תשו' מהר"א חסון וצידד צדדים אלו דלהרמב"ם לא בעי שיעיד ששהא כדי שתצא נפשו לענין אם ניסת לא תצא והביא ראיה לדבריו ממ"ש הרמב"ם פ"ז מנחלות יע"ש

והריב"ל בח"ב סי' י"ד נסתפק בדעת הרמב"ם ז"ל יע"ש

והרב בצלאל בתשו' סי' א"ך דף ע"ג ע"ד הביא תשו' הרשב"א הנז' דבעי שיעיד העד פ' טבע בים ושהא עליו כדי שתצא נפשו כדי שאם ניסת לא תצא דמשמע דהמעיד טבע בים סתם אם ניסת תצא כתב על זה דהרמב"ם ור"ח חולקי' עליו בזה וזה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה פ"ג דגיטין ספינה שאבדה בים הוא שנשברו הכלים והעצים שלה ונאבד הכל ונשארה הספינה ע"פ המים להנהגת המים ולא נשאר עוגין ולא משוטות שיתנהגו בה עכ"ל משמע דוקא בכה"ג שנשאר עדיין גוף הספינה שלם נותני' עליהם חומרי חיים אבל אם העידו שנשברה או שנטבעה בחזקת מתים הם מן התורה ואם ניסת לא תצא וכ"כ מרנא ורבנא הרדב"ז בתשו' דמצא בפי' גיטין לר"ח וז"ל וספינה שאבדה בים שנשברו כליה המוליכין אותה והעוזרים. לה והיינו כפי' הרמב"ם עכ"ל, וק"ל על הרב בצלאל דאני ראיתי תשו' הרדב"ז במידפסית סי' רע"ג דהסכים דברי הרמב"ם ור"ח לדעת הרשב"א דבעי שיהוי יציאת נפש וצ"ע ואפשר דהרב בצלאל חולק עם רבו הרדב"ז בכוונת הרמב"ם ור"ח ודו"ק

וראיתי במשפט צדק ח"א סי' ט' דף מ"ז ע"ב דהביא דברי הרב בצלאל הנז' והקשה עליו דא"כ קשיין דברי הרמב"ם מדידיה אדידיה דממה שכתב פי"ג מגרושין משמע דס"ל כדעת הרשב"א כמ"ש הכ"מ ז"ל, ועוד הקשה דאיך תפס הרב בצלאל ז"ל פי' המשנה עיקר שעשה בילדותו אדרבה דברי ספר הי"ד שעשה בזקנותו הוא עיקר כמ"ש הרשד"ם ח"מ סי' נ"ח לענין אסמכתא יע"ש

ומתוך הדברים שכתבתי לעיל על דברי הרמב"ם דפי"ג דגרושין נסתלקו קושיות אלו דיש מקום לפרש דהרמב"ם סובר גם בס' הי"ד דהמעיד פ' טבע בים לחוד אם ניסת לא תצא כמו שהיו סבורים אותם הרבנים שהיו בזמן הר"מ אלשקר ז"ל

וכן נר' דעת הרד"ך בתשו' סוף בית כ"א שכתב ומענין האשה שנטבעה בנהר אכתוב בקיצר הנראה לע"ד וכו' ואם יודע שנטבע שם אין מוציאין האשה הזאת מתחת בעלה דמשאל"ס אם ניסת לא תצא וכו' אבל אם היה נטבע בעלה במים שיש להם סוף כל היכא שלא עמד הרואה כשיעור שיצא נפש הנטבע ויראה שלא עלה אף אם ניסת תצא דשמא עלה וכו' ע"כ נראה מדבריו אלה דבמים שאין להם סוף לא בעי שיהוי יציאת נפש ובמים שיש להם סוף בעינן שיהוי יציאת נפש

ובתשו' לחם רב סוף סי' ט"ל הביא דברי הרד"ך הנז' וכתב דדברי הרד"ך תמוהים אפי' שהוא מבין כן דעת שאר פוסקי' איך לא חשש לסברת הרמב"ם והרשב"א