שו"ת מהר"ם בן חביב קיט

ליה דנאמן והלא אי טעמא הוי משום דייקא הרי במלחמה ליכא דייקא דאמרה בדדמי

ולזה אני אומר דהחשש דיש באומר מת פ' במלחמה וקברתיו אינו משום חשש בדדמי דשמא מחו ליה בגירא או ברומחא וסבר ודאי מת דהרי אומר שקברו גם לומר שמא נתחלף לו באחר ליכא למיחש דכיון דקברו או טלטלו הרי הכירו, לא נשאר לחוש רק דלמא זה העד משקר ומכוין לקלקלה ולא ראה שהרגוהו במלחמה כלל ואפשר שיבוא היום או למחר עם חוזרי המלחמה לגבי חששא זו ודאי דהיא דייקא והיא ממתנת מלהנשא עד שיחזרו שאר אנשי' מהמלחמה לראות אם חוזר בעלה ושיעור זה של דייקא זו הוא זמן מועט דמיד כשחוזרים מן המלחמה הוא מתברר לה אבל הדייקא דבעינן דתידוק משום שמא אמר העד בדדמי דשמא מחו ליה בגירא או ברומחא זה אינו מתברר בזמן מועט דשמא מתעכב לרפאת עצמו ולכך שהא מלבוא ולחזור לביתו ודייקא זו להוציא מחששא זו צריך דייקא רבה דהיינו זמן ארוך שתשהא מלהנשא עד שיצא הספק שמא שוהא לרפאת עצמו ודייקא זו הגדולה מזמן ארוך להוציא מחשש בדדמי הוא דאמרו דליתא גבי מלחמה משום דהיא סומכת על בדדמי אבל דייקא הקטנה מזמן קצר להוציא מחשש שמא משקר בזה לא אמרו דליתא דאמאי לא תידוק ובודאי דדייקא ודייקא ואינה ניסת עד שתשהא זמן מועט עד שיצא הספק שלא העיד העד שקר. באופן דעלה בידינו דהבעין לא נסתפק בעד א' במלחמה אלא בלא קברתיו משום דליכא דייקא רבה דזמן ארוך דהיא סומכת על בדדמי אבל בקברתיו פשיטא ליה דנאמן אפי' לטעם דייקא משום דהחשש שיש בקברתיו הוא משום דשמא משקר ולא ראה כלום וזה מתברר בזמן מועט וזה הדייקא יש דאמאי לא תידוק להמתין זמן מועט ועל מה יש לה לסמוך שלא תדייק להמחין מעט להוציא הספק הזה כן נר' לי להליץ בעד הרב המגיד ז"ל לסלק מעליו קושית מהריב"ל ז"ל ודו"ק: עוד הקשה מהריב"ל על הרב המגיד דפי' דהבעיין לא נסתפק אלא בלא קברתיו אבל בקברתיו פשיטא ליה דמהימן וכתב דזו היא דעת הרי"ף ותמה עליו ממ"ש הרי"ף דלא נפשטה הבעיא כאן ונפשטה מההיא מעשה דדגלת דבעינן אסקינהו קמן וכו' דהיינו קברתיו וה"ה בעד א' במלחמה דבעינן קברתיו דקשה מאי פשיטותא איכא מהתם הלא בקברתיו פשיטא דמהימן ובלא קברתיו לא אפשיטא כלום מהתם טפי מהכא דהכא נמי דחינן דעובדא דשני ת"ח מיירי בדאסקינהו קמן ולא תפשוט בלא קברתיו והיינו הך דהתם במעשה דדגלת נמי לא התירו אלא בדאסקינהו קמן ובלא אסקינהו לא ידעינן מהתם מה דינו טפי מהכא וכיון דכן מאי פשיט הרי"ף ממעשה דדגלת טפי ממאי דדחו הכא זהו כללות הקושיא והביאה מר"ן בכ"מ דף פ"ו ע"א

וטרם שאבוא לתרץ הך קושיא רוצה אני לעמוד ולהתבונן בדברי התלמוד בפשיטות הבעיא ודחייתה ואען ואומר דהבעיין בעי עד א' במלחמה בלא קברתיו מהו אי טעמא רעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא מסהיד בדדמי מתירין את האשה ע"פ עדות זה אע"ג דליכא דייקא אבל אי חיישי' דהעד מעיד בדדמי וסמכו חכמים להתיר את האשה משום דייקא הכא לא דייקא משום דאמרה בדדמי. ופשיט ת"ש מעשה בשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסף ן' סימאי בספינה וטבעו והשיא ר' את נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמו ונשים אפי' מאה כעד א' דמיין וקתני השיא אלמה דעד א' מהימן ולא אסהיד בדדמי שראה שנפלו לים ולא ראה שכיסום המים או לא שהא עליהם עד שתצא